שתי מידות בכלל י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם יש בהן שרש "למד"
דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא
דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
במידה ראשונה, שביניהן יצא הדבר לְלַמֵד ובמידה השניה הדבר לַמֵד היינו לומד ולא מלמד.
לְלַמֵד קודם ללִלְמוד כמו שנאמר "ושננתם לבניך" ומכאן למדו מצוות תלמוד תורה.
ובספרים מדוייקים ברמב"ם כתב שהמצוה לְלַמֵד ולִלְמוד (עי' מצוה י"א ובמשכ"ש).
וכך ראינו בפרשת המועדות שעם ישראל יצא ממצרים ללמד את העולם כולו תורה ובא להר סיני ללמוד תורה. אכן מצות הפסח נלמדה בספרא בדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד (אכילת מצה שבעת ימים) ומצות השבועות נלמדה בספרא בדבר הלמד מעניינו (שבעת כבשים ושעיר של הלחם אינו המוסף).