פרשה טז – פסקה ג – ושם הנהר השני גיחון
המדרש:
[ב, יג] ושם הנהר השני גיחון וגו', עדיין לא עמד כוש, והוא אומר את כל ארץ כוש, אתמהא, אלא מגיד מראשית אחרית. [ב, יד] ושם הנהר חדקל שהוא חד, פרת אוותינטין של נהרות. רבי חנינא בר אמי בשם רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, אובל אוותינטין של נהרות, והכתיב (דניאל י) ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, אלא לפי שדניאל ראה ב' חלומות אחד בחדקל ואחד באובל, וחדקל גדול מאובל, לפיכך הוא קורא אותו גדול, והלא הוא בברייתו של עולם אינו קורא אותו גדול, אלא שעלה והקיף את כל א"י, דכתיב ביה (דברים ד) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים משל הדיוט אומר עבדא דמלכא מלכא, הדבק לשיחין וישחון לך, רב אמר לחייא בריה בנה לי בית בא"י, א"ל להיכן א"ל אעברת נהרא בנה, שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך, שם היא א"י, ואי זו זו תרבקנה, רבי יהודה ורבי הונא, רבי יודן אמר הוא פרת והוא נהר כבר, פרת שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות, פרת שמימיו פרין ורבין פרת שמפרש והולך עד שכלה במגריפה, כבר שמימיו כלין, כבר שפירותיו גסין ואינן יורדין בכברה, רבי הונא אמר כבר בפני עצמו, פרת בפני עצמו, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אומרים לפרת למה אין קולך הולך, אמר להם איני צריך, מעשי מודיעים אותי, אדם נוטע בי נטיעה והיא עושה לשלשים יום, זורע בי ירק והיא עומדת לג' ימים, אומרים לחדקל, למה קולך הולך, אמר להם הלואי נשמע קולי ונראה, אומרים לאילני מאכל, למה אין קולכם הולך, אמרו להם אין אנו צריכין פירותינו מעידין עלינו, אומרים לאילני סרק למה קולכם הולך אמרו להם הלואי נשמע קולינו ונראה, א"ר הונא לא משום הטעם הזה אלא אילני מאכל על ידי שהן כבדים בפירותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלים בפירותיהם קולן הולך, הה"ד (ישעיה ז) וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני וגו'.