לחיות עם פרשת השבוע – זכה בתורה – זכה בארץ ישראל
5
הפסוק המרכזי בפרשה הוא (שמות כ"ה, ח'):
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
לכאורה היינו צריכים לדבר השבוע על בית המקדש, אבל המציאות מכריחה אותנו לדבר על ארץ ישראל. אי אפשר לדבר על "לחיות את פרשת השבוע", בלי להזכיר את פינוי הבתים בעפרה. הכאב הוא גדול. עפרה הוא סמל להתיישבות ביהודה ושומרון, ופגיעה בישוב הזה כואבת ומזעזעת במיוחד.
ננסה להתבונן בענין לאור התייחסות התורה לכלי המשכן.
בשלושה כלים מצוה התורה לעשות זר. בארון (שמות כ"ה, י"א):
וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.
בשולחן (שמות כ"ה, כ"ד):
וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב.
ובמזבח הקטורת המוזכר בפרשה הבאה (שמות ל', ג'):
וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב.
חז"ל דרשו ענין זה (שמות רבה פרשה ל"ד, ב'):
דבר אחר, "ועשו ארון", מפני מה בכל הכלים האלה כתיב "ועשית", ובארון כתיב "ועשו ארון", אמר ר' יהודה בן ר' שלום: אמר לו הקב"ה: יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. אמר ר' שמעון בן יוחאי: שלושה כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השלחן, דכתיב בו: "זר זהב סביב", כתר כהונה זה המזבח, דכתיב בו: "זר זהב סביב", וכתר תורה זה הארון, דכתיב בו: "זר זהב", למה נכתבים זָר ונקראים זֵר1, אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זֵר ואם לאו זָר, ומפני מה בכולן כתיב: "ועשית לו", ובארון כתיב: "ועשו עליו", ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן, זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן.
ובצורה דומה דרשו בגמרא (יומא ע"ב ע"ב):
אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח, שמא תאמר פחות הוא, תלמוד לומר (משלי ח'): "בי מלכים ימלוכו".
ננסה לעמוד על המבנה של שלושת הכלים, הארון, השולחן והמזבח.
השולחן הוא כנגד הגוף, הנפש. עליו נמצא הלחם שהוא מזונו של הגוף.
מזבח הקטורת הוא כנגד הנשמה. הקטורת נותנת ריח טוב, שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו2.
הארון, בו נמצאת התורה, הוא כנגד הרוח3.
הנפש, הרוח והנשמה מרומזים בשלושת הכלים הללו, ולכולם יש זר – יש כתר.
הגוף – יש להתייחס אליו כמלך, שיש לו כתר. אין הוא רק עבד לנשמה, אלא יש לו משמעות עצמית, שעל כן ניתן לו כתר.
הנשמה אף היא דבר עצמי, ולא באה לעולם רק בשביל הגוף, ועל כן גם לה יש כתר.
וגם לתורה, לרוח – לערכים ולאידיאלים של האדם – יש כתר.
חז"ל עומדים על כך שהתורה שינתה בשני דברים את לשונה ביחס לארון.
א. בכל הכלים נאמר: "ועשית", ובארון: "ועשו".
ב. בכל הכלים נאמר: "ועשית לו זר זהב", ובארון: "ועשית עליו זר זהב".
שני השינויים הללו נדרשים על ידי חז"ל במדרש שהובא לעיל.
"ועשו" – ללמדך שהארון שייך לכולם. יש בזה דבר מעניין שיש לעמוד עליו.
הגוף והנשמה – אינם שייכים לאדם. קיבלנו אותם מהקב"ה, ואנו מופקדים עליהם, אך אין הם שלנו. הזכרנו פעמים רבות את דברי הר"י מיגאש בתשובה (שו"ת הר"י מיגאש, סימן קפ"ו):
…והתורה לא התירה לאדם שיצער עצמו, ואין הפרש בין מי שמצער נפשו או מי שמצער חבירו. ולסיבה זו אין האדם חייב במה שמודה על עצמו במה שהוא חייב מיתה או מלקות כמי שהוא חייב במה שמודה על עצמו ממון…
אין אדם בעלים על גופו ולכן אין הוא יכול להזיק לו ואף לא לפסול את עצמו לעדות4.
גם הנשמה – חלק אלוה ממעל, ואין היא שלנו.
הדבר היחיד שהוא של האדם הוא הרוח. זה החלק שלנו שאנו קונים אותו – תורה, ערכים, עבודת המידות, השקפת עולם – אלו הדברים שאדם קונה אותם בעמלו, והם קנין שלו. הגוף לא נקנה לאדם ואף הנשמה לא. אך הרוח – היא קנין של האדם.
לכן נאמר "ועשו" – שכן התורה שייכת לכולם. בשולחן, במלכות – זכה דוד מאת הקב"ה. במזבח, בכהונה – זכה אהרן מאת הקב"ה. ובתורה – לא בחר הקב"ה במישהו מסויים, אלא כל אחד יכול לבוא וליטול. "יבואו הכל ויתעסקו".
ונאמר "ועשית עליו", ללמדך שהתורה עליונה, ומי שזכה בתורה – זכה בכולם. כשאדם קונה את הדבר שהוא יכול לקנות, את הרוח, גם הנשמה והגוף מתעלים יחד עמו. וכך כל המציאות של האדם על כל רבדיה – הופכת להיות קנין מהותי לו.
שלושת הכלים הללו רומזים לשלושה דברים שאנו רוצים לקנות בדורנו: ארץ ישראל, התורה ובית המקדש.
ארץ ישראל היא הגוף, והיא מקבילה לשולחן. הקב"ה נותן לנו את הארץ. אנו מופקדים עליה, אבל זה לא בא מאיתנו אלא זוהי בחירה אלוקית לתת לנו את ארץ ישראל.
בית המקדש מקביל לנשמה, וגם הוא בחירה אלוקית.
החלק שלנו הוא התורה. זה החלק ששייך לכל עם ישראל.כשנפעל בתורה – נזכה לכל הדברים האחרים. עלינו לפעול בתורה – כל אחד ואחד ביחס לעצמו, וכולם ביחס לעם ישראל כולו. אנו צריכים להפיץ את הידיעה שרק כשעם ישראל יהיה מחובר לתורה – יזכה גם בארץ ישראל ובבית המקדש.
בכל פעם מתעורר מחדש הכאב. שוב נלחמים, מתבצרים, פוצעים ונפצעים. קשה להאמין שזה קורה עוד הפעם. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שלא זו הדרך לקנות את ארץ ישראל?
הדרך היא "ועשו" – לחבר את כל עם ישראל לערכים הללו. לעשות "פנים אל פנים" בעוצמה גדולה, כדי שעם ישראל ירצה את ארץ ישראל.
חז"ל מלמדים שהדרך לקנות את ארץ ישראל היא דרך התורה. רק כשנבין שזו הארץ שלנו כי הקב"ה נתן לנו אותה – נזכה לכך שהארץ תהיה באמת שלנו, בלי מאבקים. עלינו להסביר את ערכו של בית המקדש, את המציאות המיוחדת שתהיה בעולם כשתהיה השראת שכינה, "ושכנתי בתוכם" – זו מציאות עליונה ביותר שאנו שואפים אליה. אין דרך להגיע לכך "דרך הרגליים", במאבקי כח. רק אם נזכה בתורה – נזכה בכל הדברים הנוספים, ועל כן אנו צריכים לפעול לכך שעם ישראל כולו יזכה לתורה.
אנו צריכים לפעול כדי שעם ישראל ירצה את ארץ ישראל ואת המקדש. זה יקרה כשעם ישראל יזכה לתורה. זה החלק שהקב"ה נתן לנו, וארץ ישראל והמקדש – באים אלינו מרבונו של עולם. כשיש שאלה על שייכותה של ארץ ישראל אלינו – אנו צריכים להיאבק על מקור החולשה הזו. כמו שחושך לא מגרשים במקלות, גם חולשה לא פותרים בכך שנקשרים לבתים. חולשה פותרים על ידי שמחזקים את עם ישראל, וזה נעשה על ידי התורה.
גם בשולחן וגם במזבח יש זר. ארץ ישראל ובית המקדש הם ערכים חשובים מאוד. אבל הזר של הארון – זר התורה – עומד מעליהם, והוא הדרך לזכות בהם.
זיכה אותנו הקב"ה להיות קשורים לתורה וללמוד תורה. זו זכות עליונה, שאין למעלה ממנה. עלינו להטעים את עם ישראל כולה מטעמה המתוק של התורה. רק כך נזכה לכל הערכים הנוספים. אין קיצורי דרך.
לאחר שנאמר "ועשו לי מקדש", נאמר מיד: "ועשו ארון". אם רוצים את המקדש – עליכם לעשות ארון, להיות קשורים לתורה. על ידי הארון זוכים למקדש ולארץ ישראל.
אמרו בירושלמי (ברכות פ"א ה"ו):
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו, מה טעם, "ויתן להם ארצות גוים", מפני מה "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו".
"מחזירין אותו" נשמע כאילו "מחזירים שטחים", אך הכוונה היא שמי שלא הזכיר בברכת הארץ שבברכת המזון את התורה: "ועל תורתך שלימדתנו" – לא יצא ידי חובתו ועליו לחזור ולברך5.
אין דרך לקנות את ארץ ישראל בלי תורה. כך למדים חז"ל מפסוקי תהלים (תהלים ק"ה, מ"ד-מ"ה):
וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ.
למה הקב"ה נותן לנו "ארצות גויים"? למה יש לאויבינו תביעות על המקום שבו נבנו הבתים שהתפנו? מדוע נתן לנו הקב"ה ארץ שגם אומות העולם תובעים אותה, ולא "ארץ חדשה" (במדבר רבה פרשה כ"ג, י"ב)?
"בעבור ישמרו חוקיו". המאבקים הללו נועדו ללמד אותנו מדוע אנו זכאים לארץ ישראל ולא הערבים. היתרון שלנו על הערבים איננו בכך שאנחנו יכולים לקשור את עצמנו בשלשלאות חזקות יותר לבתים. היתרון שלנו הוא בכך שלנו יש תורה, וארץ ישראל היא המקום שבו עם ישראל חי את התורה בצורה המלאה.
אם ניקח אחריות על "ישמרו חוקיו", לא רק באופן אישי אלא ברמה הלאומית, יהיה "הללויה". ה' יתן לנו את ארצות הגויים, ואין בג"ץ שיוכל לשנות את זה. אך אם לא נבין את הנקודה הזו, ונחשוב שניתן לקנות את ארץ ישראל שלא מתוך קנין התורה, ניתקל שוב ושוב במאבקים ובנסיגות לאחור.
אנו זכאים לארצות גויים רק משום שזו הארץ שנתן לנו הקב"ה. רק כשעם ישראל יבין שזכותנו על הארץ נובעת מעוצמתנו הרוחנית – נזכה לארץ ישראל באמת. אם עם ישראל איננו מבין זאת – גם בג"ץ איננו מבין זאת.
עלינו להסביר שהארץ שייכת לנו מדורי דורות. "קרקע אינה נגזלת", ועל כן היא עדיין שייכת לנו, גם אחר אלפי שנים של גזילה. ממילא אין שאלה מי הבעלים על הקרקע. את ההבנה הפשוטה הזאת לא ניתן ללמוד מהתבוננות בבתים שעליהם נאבקים, אלא מתוך התבוננות בתורה.
כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהלים קי"א, ו').
כדי לקבל "נחלת גויים", חייבים להבין את "כח מעשיו" של הקב"ה. רק הקב"ה יכול לתת לנו את הארץ, כשיושבים עליה אויבים. בג"ץ נועד כדי לעורר אותנו להבין שאנו צריכים לשנות את התפיסה בצורה מהותית. לא מספיק לשנות את השופטים ואת צורת הבחירה שלהם. זה חשוב וזה מבורך – כאשר השינוי מתחיל מהרוח, מהתורה. כשמבינים שקנין התורה מקנה לנו גם את ארץ ישראל – הכל זורם בצורה פשוטה. וכשלא מבינים זאת – מתעוררות בעיות.
אם הקב"ה יתן לנו את הארץ – אין דבר שיעמוד כנגד זה. וזה תלוי בנו. בחיים הערכיים שאנו בונים – כפרטים וכאומה, בחיים שנבנים מתוך הרוח, מתוך התורה. כשנזכה לתורה – נזכה לכל הדברים הטובים.
"לחיות עם פרשת השבוע" פירושו להבין כיצד אנו צריכים לקנות את ארץ ישראל. התורה היא תחום האחריות שלנו, ובה אנו צריכים לפעול, ומכוחה לזכות בארץ ישראל ובבית המקדש. נפעל התורה בעצמנו, ובכל עם ישראל, ונזכה לרשת את הארץ בע"ה.
1 כך הסביר מהרז"ו, ועי' ב"עץ יוסף".
2 ועי' בכלי יקר לשמות ל', א'.
3 התורה שייכת לספירת התפארת, שהיא בחי' הרוח.
4 ועי' ב"מיטב הארץ" עמ' 38 במשמעות ההלכתית והלמדנית של דברי הר"י מיגאש.
5 עי' "לחיות עם פרשת השבוע" ח"ב עמ' 308.