לחיות עם פרשת השבוע – "להנאתך ולטובתך"
5
בשבוע שעבר הזכרנו, שפרשת "לך לך" היא הפרשה שבה אנו נפגשים עם ראשיתה של האומה הישראלית, ולכן יש נוהגים להתחיל את לימוד התורה עם הילדים בפרשה זו.
זוהי הפרשה שבה העולם יוצא מהתוהו לתיקון.
יש מקום לבחון כיצד נעשה התיקון, ובפרשה שלנו – מהי הראשית של התהליך. איך זה התחיל.
לאור זאת, יש מקום לבחון את המילים הראשונות שאומר הקב"ה לאברהם אבינו. אלו הן המילים שבהן העולם עובר משנות התוהו ומתחיל את תהליך התיקון שלו (בראשית י"ב, א'):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
רש"י:
לך לך – להנאתך ולטובתך…
זה מדהים. האם זה מה שיש לקב"ה לומר לאברהם אבינו במילים הראשונות? לך להנאתך – לך "תעשה חיים"!
בצורה דומה אנו מרגישים לפעמים אי נוחות מהמילים הראשונות של ספר מסילת ישרים:
יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא.
האם לשם כך באנו לעולם? כדי להנות?
יש להבין את הדברים. נעיין בדברי הזוה"ק שמרחיב את היריעה (זוה"ק ח"א לך לך, ע"ז ע"ב):
"ויאמר ה' אל אברם לך לך", אמר ר' אלעזר: "לך לך" – לעצמך, לתקן את עצמך. לתקן את הדרגה שלך. "לך לך" – אין אתה כדאי לעמוד כאן בין הרשעים האלו… "אל הארץ אשר אראך" – אראך מה שאינך יכול לעמוד עליו, ואין אתה יכול לדעת כוחה של הארץ ההיא, שהוא עמוק וסתום.
הדבר הראשון הוא: "לך לך" – לעצמך. כמי שהתחנך בבני עקיבא על ערכי ההגשמה והחלוציות, קשה לקבל את האמירה לך לך – לעצמך. למה לעצמך? למה לא לומר לאברהם שיפעל, ויגשים ויעשה למען החברה? אנו רגילים לשבח אנשים בכך ש"אין לו שום דבר לעצמו". ואילו כאן, לאברהם אבינו, אומרים שהכל זה "לעצמך"?!
אנו עוסקים ב"לחיות עם פרשת השבוע", ופירוש הדבר שאנו צריכים לקחת את המסרים שהתורה מלמדת אותנו, ולבנות לאורם את חיינו.
יש בדברים אלו אמירה חשובה – הקב"ה רוצה שנתענג ונהנה. הנאה אמיתית, מהדברים הגדולים והאמיתיים שבעולם, ולא הנאה רגעית שנראית לנו כהנאה.
כך אומר הקב"ה לאברהם. לך לך – לעצמך, כל הבריאה היא כדי לעשות טוב לנבראים. הקב"ה לא צריך את מעשינו, אלא הם בשבילנו. הקב"ה רוצה להיטיב לנו ולכן הוא ברא את העולם ונתן לנו את התורה והמצוות.
אמנם, לפעמים אנחנו מרגישים ששמירת התורה והמצוות הם לא כל כך לטובתנו. היינו מעדיפים לישון עוד שעה בבוקר, ולא להתעורר מוקדם בשביל להתפלל. נראה לנו שעוד שעה של שינה טובה לנו יותר משעה של תפילה. אך הקב"ה אומר לנו שאין זה כך. הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לבריות, וגם מתן תורה הוא חלק מזה.
זו הראשית של דברי הקב"ה לאברהם, ראשית התיקון של העולם.
המילה "לְךָ", שפירושה "להנאתך ולטובתך", היא המילה השניה שאמר הקב"ה לאברהם. המילה הראשונה היא "לֶךְ". אדם צריך להיות כל הזמן בתהליך, בהליכה – בהתקדמות. האדם נקרא מהלך (זכריה ג', ז'): "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה".
יש לשים לב לכך, שגם הנסיון האחרון של אברהם אבינו – נסיון העקדה – פתח בלשון דומה (בראשית כ"ב, א'-ב'):
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
מהראשית ועד האחרית על האדם להיות מהלך, בהתקדמות, בעליה, בעשיה מתמדת. אל לו לאדם לעמוד במקום אחד. בכל שלב בחיים על האדם לבחון כיצד הוא מתקדם. פעמים שאדם מצפה ליום שבו הוא יוכל לחדול מעשיה. זו מחשבה לא נכונה. התכלית היא להמשיך ולעשות וללכת בכל שלב ובכל זמן.
ננסה, לאור הדברים הללו, לעמוד על המשמעות העולה מהמדרגות השונות שמביא הזוה"ק.
א. "לך לך" – "לעצמך. לתקן את עצמך". נראה, שהדברים מכוונים כלפי העבודה האישית של האדם. אנו רגילים לעסוק בכלל ישראל, באומה. אלו דברים יסודיים וחשובים, במיוחד בדורנו, אך אסור שמושג הכלל יטשטש את הצורך של כל אדם ואדם בעבודה אישית. זו ההתחלה, ומתוך שאדם עובד ומתקן את עצמו – הוא מגיע אל הכלל.
העבודה האישית, "לתקן את עצמך", היא עבודה על המידות. אדם המתקן את מידותיו, מוציא את העולם מן התוהו אל התיקון. תיקון העולם הוא לא רק בפעולה כלפי חוץ – ביישוב העולם, בפיתוח מדעי וטכנולוגי, בחקלאות וכדומה. כל אלו חשובים מאוד – אך הם באים אחר שהאדם עמל לתקן את אישיותו. השלב הראשון הוא: "לעצמך". לתקן את עצמך. כל התיקונים שפועל האדם בחייו, הם מכח התיקון הראשון, שהוא מתקן את עצמו. אדם שאיננו מתוקן, לא יכול לתקן את העולם. כל מה שהוא פועל – יוצר קלקול. אדם אגואיסט, למשל, שחושב רק על עצמו ועושה רק לעצמו – כל הפעולות שהוא יעשה יהיו מתוך המטרה הזו. גם דברים טובים שהוא יעשה – יהיו מכוונים לתועלת עצמו. כך לא מתקנים. אדם מתוקן – בכל מה שעושה יפעל תיקון ויוסיף טוב.
בלא עבודה לתקן את המידות – יש תוהו.
הזכרנו פעמים רבות את "חוק האנטרופיה", האומר שהעולם שואף לאי סדר. כדי לשמור על הסדר יש צורך בהשקעת אנרגיה. כששמעתי לראשונה על חוק האנטרופיה, חשבתי שהמשמעות המוסרית שלו היא בעבודת המידות. האדם שואף כל הזמן לצאת מהסדר, והוא צריך להשקיע אנרגיה ועבודה כדי לשמור על הסדר המתוקן של אישיותו.
החברה בכללה משקיעה הרבה בשמירה על הסדר – משטרה, בתי כלא, מערכת משפט – כל אלו נועדו לשמור על הסדר בחברה. אך אין בכך די. יש דברים שבלבו של אדם ולא מופיעים בחוץ. יש גם הרבה דברים שהחוק לא אוסר אותם – והם לא מוסריים. לכן כל אדם צריך להשקיע בתיקון אישיותו ובשמירה על הסדר של חייו.
ב. המדרגה השניה, הבאה בעקבות הראשונה, היא: "לתקן את הדרגה שלך". מלבד אישיותו הפרטית, היתה לאברהם גם שליחות. היתה מדרגה שהוא הופיע בעולם – אברהם הוא בונה האומה הישראלית. הוא בנה את הקשר של עם ישראל לארץ ישראל, מתוך דבקותו והתהלכותו בארץ.
אברהם הופיע בעולם את מידת החסד, והיה עסוק בחסד. הכנסת האורחים של אברהם ומעשי החסד שלו היו חלק מהשליחות של אברהם בהופעת המדרגה שלו בעולם.
כל אדם צריך לתקן משהו בעולם. זו המדרגה שלו.
בעולם הפוסט מודרני המילה "שליחות", ומילים כמו: "אידיאלים", הן מילים "גסות". אך כל התנועות החדשות תתבטלנה, וקוצו של יו"ד מתורתנו הקדושה לא יזוז ממקומו. האדם בא לעולם כדי למלא שליחות. גם לאומה יש תפקיד ושליחות שעליה למלא בעולם. לא באנו לעולם כדי לשרוד ולהעביר את הזמן, אלא כדי להופיע את השליחות שלנו.
השליחות של האדם לא צריכה להיות משהו חריג, שכל העולם שומע עליו. אדם שמקים משפחה טובה, עמל על חינוך ילדיו, עובד לפרנסתו – מתקן את העולם וממלא את שליחותו. לכל אדם יש משהו שהוא בא לתקן בעולם, וזו המדרגה שלו.
השלב הראשון, של עבודת המידות, שוה אצל כולם. ניתן ללמוד על המידות בספרי המוסר, וכל אחד נדרש לתקן את המידות.
מעבר לכך, יש שלב נוסף, שהוא מיוחד לכל אדם. מה השליחות המיוחדת שלך. מה המדרגה שאתה מתקן בעולם.
עלינו לראות את החיים בצורה כזו – יש לנו שליחות ועלינו למלא אותה. זוהי דרך חיים שיש לה השלכות רבות – איפה אדם בוחר לגור, מה הוא עושה, כיצד הוא מגדל את ילדיו – כל אלו מושפעים מהדרך שבה אדם רואה את חייו. האם בא לעולם כדי לקבל ולחטוף כמה שיותר, או שבא לעולם כדי לתת לעולם, לתרום ולמלא את שליחותו.
ג. המדרגה השלישית שמזכיר הזוה"ק היא: "לך לך" – "אין אתה כדאי לעמוד כאן בין הרשעים האלו". "לך – לבדך".
אברהם חי בסביבה של רשעים, שהפריעה לו לגלות את עצמו ולחיות את חייו בדרך הנכונה.
פעמים רבות הסביבה – גם אם איננה של רשעים, חלילה – עלולה להיות גורם מפריע. על האדם לגלות את עצמו, ולהיות גם לבדו. רבי נחמן מברסלב הדגיש רבות את נושא ההתבודדות. לא חייבים לצאת ליער, גם בבית המדרש או בחדר יכול כל אחד למצוא זמן שבו הוא נמצא לבד, ומתנתק מהסובב אותו. גם ענין זה כלול במילה "לךָ". כדי לממש את המדרגות הקודמות – לעבוד על המידות, לגלות את השליחות – צריך אדם להיות עם עצמו, להתבונן בעצמו, בחייו, במעשיו. לחשוב איך הוא רואה את החיים שלו, את העבר ואת העתיד. אלו דברים שאדם עושה לבדו (משלי ה', י"ז): "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ"
ד. שלוש המדרגות האלו נצרכות לבנין האישיות של האדם. מעליהן מגיעה המדרגה הרביעית שמזכיר הזוה"ק: "אל הארץ אשר אראך" – "אראך מה שאינך יכול לעמוד עליו, ואין אתה יכול לדעת כוחה של הארץ ההיא, שהוא עמוק וסתום".
"לך לך" – כדי שאראה לך את הארץ. כל המדרגות הראשונות נדרשות כדי שתוכל לראות את מעלתה של הארץ. המטרה היא לראות מעבר למה שאתה יכול.
צריך אדם לשאוף כל הזמן למעלה, מעל המציאות שהוא מכיר. מה שאדם מכיר – המחשבות שלו, דרך החיים שלו, הצורה שבה הוא חי – זה טוב ויפה, אך יש לדעת שיש מדרגות עליונות יותר. תשאף למעלה. תצפה לדברים עליונים יותר ממה שאתה מכיר.
"הציפיה לישועה גדולה מהישועה בעצמה". לעולם צריך לצפות למדרגה עליונה יותר ממה שכבר הגענו. החיים צריכים להיות כל הזמן בשאיפה קדימה, במסע אל מדרגות עליונות ונשגבות יותר.
ה' אומר לאברהם שהוא יגלה לו את מעלתה העליונה של ארץ ישראל. הרבה דורות עברו ואנו עדיין במסע לגילוי מעלתה של הארץ, והטוב הגדול שה' משפיע דרכה על העולם כולו.
כך אפשר לומר גם על התורה. "אל התורה אשר אראך". אדם לומד תורה, אך ה' מראה לו מעל ומעבר למה שהוא חושב שיש בתורה. התורה היא לא רק ספר הדרכה, מה לעשות ומה לא לעשות. יש בה סודות גדולים ונפלאים, שה' מגלה לאדם. עלינו להיות בשאיפה מתמדת ובהשתוקקות להגיע למדרגות העליונות.
אפילו על האדם עצמו אפשר לומר כך. יש באדם כוחות גדולים שעדיין לא יצאו אל הפועל. אתה עדיין לא יודע מה יש בך, וה' יכול להראות לאדם הרבה מעבר למה שהוא חושב שיש בו.
כך בכל הערכים – האדם, התורה, ארץ ישראל ועם ישראל – בכל דבר יש מדרגות עליונות, וצריכה להיות לנו שאיפה לגלות עוד ועוד.
כך גם במצוות שונות. מעלתה העליונה של השבת, ערכה של התפילה – אנו מכירים חלק קטן מהדברים הללו, וצריכים לשאוף ולחפש מעל ומעבר למה שאנו כבר מכירים ויודעים.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.