לחיות עם פרשת השבוע – חיים אני נותן לכם

פרשת "חיי שרה" מיוחדת במינה, באריכות של הסיפורים שבה, ובמיוחד הסיפור התופס את רוב הפרשה – הליכת העבד למצוא אשה ליצחק. בתחילה התורה מתארת את הליכתו של העבד ומציאת רבקה לפרטי פרטים, ואחר כך העבד חוזר ומספר שוב את הסיפור כולו.
חז"ל עמדו על כך במדרש (בראשית רבה פרשה ס', ח'):

אמר ר' אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. ר' שמעון בר יוחאי אומר: "טמא", "הטמא". ר' אלעזר בן יוסי אומר: "זה", "וזה".

התורה מתייחסת בצורה רחבה לשיחתן של עבדי אבות – למעשי העבד ולדבריו, יותר מאשר לגופי תורה.
דברים אלו של המדרש נידונו והוסברו בדרכים שונות, ועדיין יש מקום לעיין בהם ולבקש פירוש שיניח את הדעת.

הרב קוק זצ"ל עוסק במדרש זה בשתי פסקאות סמוכות ב"שמונה קבצים" (קובץ א', תשע"ו-תשע"ז).
בפסקה אחת עסקנו בעבר¹, וכעת ננסה לעמוד על הפסקה השניה.

כל הספרות החלונית שנתעוררה בתקופה האחרונה, שיש בה הרבה משום חכמת סופרים תסרח, והרבה ניצוצי אורה ורשמי גאולה, הכל בא מהצינור של שיחתן של עבדי אבות. ושיחה זו היקרה כל כך, השתפלה מאד בפי עבד, שאמנם יצא מכלל ארור לכלל ברוך, אבל מקורו שלא היה ברוך פעל איזה רושם, וטינא היה בתוך הלב. אלי כתיב. מתוך גרעין המר, שבתוך המתיקות הגדולה שבשיחה עליונה זו, נצמח כל הסרחון שבחכמת סופרים שבעקבא דמשיחא. אמנם גם סרחון זה יהפך לזבל המפרה ומעדן, מדשן ומרוה את השדה אשר ברכו ד'. והטוב ינצח בעקרו, ותהפך השיחה החיה שבפי ישראל וכל זרע יעקב, לשיחת קודש נותנת אור חיים, המתעלה בגדלה מעל התורה בערכה ההוי, וממנה יצמח אור תורתו של משיח, שאפילו תורה שבעולם הזה הבל הוא כנגדה, ובעולם הזה תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם. במקום תורת חיים בשם הליווי, יגלה אור חיים עצמי. כטל חרמון היורד על הררי ציון, כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם. וכל זה יגלה ויראה על ידי התגלות רזי תורה עליונים ועליוני עליונים בשפע גדול, והשפעת הקודש על כל החול לקדשו. ושפעת כל החכמה וכל השירה וכל אוצר החיים, הנוי והנצח, הגבורה והתפארת, יגלה ויראה מטל שמים העליונים בחופש מוחלט עליון, המתעורר מהארת היובל הנשמתי הקורא דרור לארץ וכל יושביה – ויובל היא קודש תהיה לכם – בלא פעולה ועבודה, בלא קנין רכוש ושיעבוד, בלא עול נוגש ובלא דאגה ופחד, כי אם בבטחה עליונה בעונג עדין ובחדוה מוחלטת, בגיאות ד'. מן השדה תאכלו את תבואתה.

נעמוד על כמה נקודות העולות מדבריו של הרב.

כל הספרות החלונית שנתעוררה בתקופה האחרונה, שיש בה הרבה משום חכמת סופרים תסרח, והרבה ניצוצי אורה ורשמי גאולה, הכל בא מהצינור של שיחתן של עבדי אבות.

יש שני צינורות של שפע רוחני לעולם. יש צינור של תורה, שאותו פתח אברהם אבינו, שממנו מתחילות אלפיים שנות התורה שבעולם. ויש צינור נוסף – הצינור של עבדי אבות. עבד אברהם היה בטל לאדוניו לגמרי, עד שלא היתה לו כמעט ישות עצמית. דרכו יש צינור נוסף של שפע לישראל, שפע של "שיחת עבדי אבות". מן הצינור הזה באה הספרות החילונית שמופיעה בישראל בדורות האחרונים, שיש בה מצד אחד הרבה סרחון, אך גם הרבה ניצוצות אור של הגאולה.

הזכרנו בעבר², את המשמעויות השונות שיש למילה "זקן" בפרשתנו.
נאמר (בראשית כ"ד, א'-ב'):

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי.

בפסוקים אלו יש ביטוי לכך שהמקרא מפרש את עצמו. המילה "זקן" היא בעלת משמעויות שונות, והתורה מפרשת בכל פעם למה הכוונה. אברהם – "זקן בא בימים", ביטוי שמבטא את העבודה הרוחנית של אברהם, כפי שדרשו: "בא וכל ימיו עמו". העבד – "זקן ביתו המושל בכל אשר לו".
אברהם זקן במשמעות של "זה שקנה חכמה", במובן הרוחני, והעבד זקן – אחראי על ביתו של אברהם מהצד המעשי. העבד אחראי על הצד החילוני שהיה בבית אברהם, ומן הצינור הזה, לאחר דורות רבים, באה הספרות החילונית.

ושיחה זו היקרה כל כך, השתפלה מאד בפי עבד, שאמנם יצא מכלל ארור לכלל ברוך, אבל מקורו שלא היה ברוך פעל איזה רושם, וטינא היה בתוך הלב. אלי כתיב.

לכאורה, הביטוי "יפה שיחתן של עבדי אבות" לא מתאים, שהרי לא רק שיחת העבד מופיעה בפרשה. חציו הראשון של הסיפור מתאר באריכות את הליכתו של העבד ופגישתו עם רבקה – וגם כאן יש להבין למה האריכה התורה.
יתכן שהמילה "שיחתן" רומזת לביטוי שמופיע בסיום הפרשה (בראשית כ"ד, ס"ג): "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב". דרשו חכמים ש"שיחה" היא לשון תפילה, וכאן תיקן יצחק תפילת מנחה. הרב קוק זצ"ל מסביר³, ש"שיחה" היא לשון שיח – יש בתפילה צד של צמיחה. גם שיחת העבד היא דבר שיש בו צמיחה.
שיחת העבד היא יקרה וחשובה מאוד, ובכל זאת היה בה משהו שפל. אמנם עבדו של אברהם יצא מכלל ברוך לכלל ארור, אבל עדיין נשאר באישיותו צד של אגואיזם, של מחשבה על עצמו. על כן חשב שיכול הוא לתת את בתו ליצחק⁴.

מתוך גרעין המר, שבתוך המתיקות הגדולה שבשיחה עליונה זו, נצמח כל הסרחון שבחכמת סופרים שבעקבא דמשיחא. אמנם גם סרחון זה יהפך לזבל המפרה ומעדן, מדשן ומרוה את השדה אשר ברכו ד'.

השיחה של העבד היא דבר עליון ומתוק. הוא מזכיר את שם ה' – שם אלקים ושם הוי"ה, ומודה לה' על כל דבר. אך יש בשיחה הזו גרעין מר, והוא הרמיזה של העבד שרוצה הוא לקחת את יצחק לבתו. מן הגרעין הזה צומח הסרחון של חכמת הסופרים, שאמרו חכמים שתסרח בימי עקבתא דמשיחא. כל הסבל הגדול שאנו סובלים מן הספרות, מהעיתונים ומהתקשורת, בא מן הצינור של העבד. האנשים שעוסקים בצד המעשי של עם ישראל, יונקים את עולמם הרוחני מהעבד, שהיה "המושל בכל אשר לו". חלק זה כולל בקרבו גם טינא – שארית של מרירות מהעבד, שמופיעה בסרחון שבחכמת הסופרים.
הסרחון נובע מפסולת, מזבל. זבל הוא גם דבר חשוב מאוד, על אף סרחונו. אנו מוצאים בגמרא סוגיות רבות שעוסקות בזבל – כיצד מחלקים אותו בין הדיירים בחצר, וכיצד מותר להניחו בשדה בשנת השמיטה ועוד. הזבל הוא בעל סרחון, אך גם בעל יכולת לדשן ולהצמיח. כיון שמקור הדברים הוא בשיחה – בשיח הצומח, גם התוצאה, באחרית הימים, היא "זבל אורגני" – סרחון שיכול גם להצמיח את השדה אשר ברכו ה'.
הספרות החילונית תסרח, אבל היא תהיה גם חלק מהזבל שמפרה את המציאות הטובה של העולם.

והטוב ינצח בעקרו, ותהפך השיחה החיה שבפי ישראל וכל זרע יעקב, לשיחת קודש נותנת אור חיים, המתעלה בגדלה מעל התורה בערכה ההוי, וממנה יצמח אור תורתו של משיח, שאפילו תורה שבעולם הזה הבל הוא כנגדה.

אמרו חכמים: "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". על כן גם הדברים שנולדים משיחתן של עבדי אבות – עתידים להתעלות יותר מן התורה של הבנים. זוהי תורתו של משיח, שאמרו עליה חכמים: כל תורה שאדם למד בעולם הזה – הבל היא לפני תורתו של משיח. תורתו של משיח תצמח מתוך הסרחון של חכמת סופרים שתסרח, של הספרות החילונית.

ובעולם הזה תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם. במקום תורת חיים בשם הליווי, יגלה אור חיים עצמי. כטל חרמון היורד על הררי ציון, כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם.

הביטוי "תורת חיים" עדיין אינו מבטא את ההופעה השלמה. אנו שואפים לגילוי של "חיים" בלי תורה שמלוה אותם. החיים עצמם יתעלו למעלה עליונה ביותר, שתהיה עליונה יותר מן התורה. זוהי תורתו של משיח.
דבריו אלו של הרב נועזים ואמיצים, וקשה להכיל אותם. לעתיד לבוא יתעלו החיים למעלה עליונה יותר מן התורה.

וכל זה יגלה ויראה על ידי התגלות רזי תורה עליונים ועליוני עליונים בשפע גדול, והשפעת הקודש על כל החול לקדשו. ושפעת כל החכמה וכל השירה וכל אוצר החיים, הנוי והנצח, הגבורה והתפארת, יגלה ויראה מטל שמים העליונים בחופש מוחלט עליון, המתעורר מהארת היובל הנשמתי הקורא דרור לארץ וכל יושביה – ויובל היא קודש תהיה לכם – בלא פעולה ועבודה, בלא קנין רכוש ושיעבוד, בלא עול נוגש ובלא דאגה ופחד, כי אם בבטחה עליונה בעונג עדין ובחדוה מוחלטת, בגיאות ד'. מן השדה תאכלו את תבואתה.

יכול אדם לחשוב – אם כך, אם החיים מעלתם כה עליונה, אז אני "אעשה חיים". אפשר להפסיק ללמוד תורה ולהתחיל "לחיות".
חלילה. הרב קוק מבאר, שהדרך אל מעלתם העליונה של החיים היא מתוך הקודש, מן התורה שמשפיעה על חיי החול. החול איננו יכול לגלות את מעלתו העליונה בעצמו. יש צורך לעמוד על רזי תורה, "עליונים ועליוני עליונים", להתעלות למבט עליון ביותר, שבעזרתו ניתן לראות את המעלה העליונה של החיים עצמם. במבט רגיל לא ניתן לראות זאת. מי שיראה את רזי התורה – יבין מה הם החיים ויעמוד על מעלתם העליונה. "חיים" בגימטריה – "חכם". "החיים" בגימטריה – "חכמה". החכמה היא הספירה העליונה ביותר, אחרי ספירת הכתר שהיא בחי' "אין". החכמה היא ראשית היש, המקור העליון ביותר של החיים. מתוך החיים העליונים שבבחי' החכמה, באה התורה שמגלה וחושפת את מעלתם של החיים ואת הופעתם.
לעתיד לבוא נגיע אל החיים בצורה ישירה, החיים עצמם יהיו דבר עליון וגדול. הדרך להגיע לכך היא כאשר הקודש בונה את החיים שלנו.

לימוד הפסקא הזו עורר אצלי שתי תנועות בנפש.
א. התנועה הראשונה היא הרגשה מרוממת. לרב קוק היה אומץ גדול לומר את האמת הגדולה בלא כחל ושרק, זוהי הסתכלות עמוקה על החיים, על כל מרחבי החיים, מה הם ומהי מעלתם, ולאן ניתן להגיע בעומק החיים.
ב. יחד עם זאת, בא מיד כאב עמוק. החיים הם כאלו עליונים – ומה אנו עושים מהם. אלו שטויות מופיעות בחיים, במקום לקחת אותם אל מעלתם העליונה.
"לחיות עם פרשת השבוע" פירושו לקחת את החיים, את שיחתן של עבדי אבות, ולרומם אותם. להבין שהעבד, שהיה עוסק בצד המעשי של בית אברהם, יש בו צד גדול יותר מהתורה שלימד אברהם, כשגייר את האנשים. החיים זה הדבר העליון והגדול ביותר.
אנו צריכים לשאול את עצמנו: מה אנו עושים עם החיים, לאן אנו לוקחים אותם? כל אחד שירצה ויחליט החלטה משמעותית – יכול להגיע למדרגה העליונה הזו, למצוא בחיים עצמם את הקשר לרבונו של עולם. איזה עונג ואור מופיע בחיים כאלה. זהו הדבר העליון ביותר, והגיע הזמן שזה יופיע.
אנו, יושבי בית המדרש, צריכים לקחת את דבריו הנשגבים של הרב קוק, ולהבין שיש בידינו אוצר אדיר. כל התורה שאנו לומדים היא הבל ליד תורתו של משיח. ומהי התורה הזו? החיים עצמם. אם רק נדע את משמעות החיים העמוקה, נוכל לרומם את כל המציאות, גם את הדברים שנראים חיצוניים ביותר. החיים הם החכמה, הדבר העליון ביותר.

לאור דבריו אלו של הרב, על הקרי והכתיב של המילה "אלי – אולי", חשבתי על פסקה נוספת, העוסקת במילה "אולי"⁵ (שמונה קבצים קובץ ב', ש"ד):

מתחילה מתקבלים הלימודים העליונים בתור ספק הראוי לדון בו ולהיות נשמע, יובל אולי. הטיפשות המפליגה כל דבר שלא הורגלה בו סרה מרוח האדם, והרי הוא נכנס בחדרי חדרים של גדולות ונצורות שלא ידעם. וכל מה שמוסיף שכל, תלמוד, בינה, קדושה וטהרה, ככה הולכים הדברים ומוכרעים אצלו, עד שזוכה לזריחה של אור הוודאות. אהיה ודאי. ולפי המידה שהספק משמש אצלו, הרי הוא זקוק ליראה, שהיא המידה המחזקת את תוכן הספק להכריעו לצד הטוב, ובכל צעד שהוא צועד לצד ההכרעה והוודאות, הרי היראה התחתונה מתהפכת בעצמה לאור של יראה עליונה, אידיאלית, ולהזרחה גדולה של אהבה, וענוה הגדולה מכולן. וכשהוא מתעלה מעל כל ספק, הרי הוא צדיק מושל ביראת אלהים.

אם נחבר את שתי הפסקאות, ניתן לומר, שעלינו לעלות מבחינת "אלי" לבחינת "אולי".
"אלי" זו הטינה שבלב העבד, הצד הנמוך, האגואיסטי. את זה יש להפוך ל"אולי" – לשאלות עליונות.
כל ודאות מתחילה בשאלה – השאלה האמיתית מרוממת את האדם ומאפשרת לו לעמוד על דברים שלא הכיר. הספק יכול להיות דבר גדול וטוב, אם הוא הולך לכיוון נכון.
במדרגת "אלי" – אדם מרוכז בעצמו, באגו הפרטי שלו. במצב זה כל העולם שמחוץ לו הוא בספק. אך כשחי את העולם, ולא רק את עצמו, ה"אולי", השאלה, היא דרך לעלות ולהתעלות. כאשר אדם שואל באמת, הוא באמת סקרן לדעת ולהבין – זו הדרך להפוך את החיים למדרגה העליונה שלהם.

יש בדברים אלו של הרב קוק הבנה מרוממת מאוד, אך יחד עם זאת תביעה גדולה מאוד: לרומם את החיים. לא להישאר בדברים הזמניים, המבלים את החיים, אלא לשאוף לדברים הגדולים, לשאול ולהתעניין, שנהיה ראויים למדרגה העליונה של "חיים אני נותן לכם" – המדרגה שבה החיים עצמם מגלים את דבר ה' בעולם, בעזרת ה'.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

---

¹ "לחיות עם פרשת השבוע", ח"א עמ' 102.
² שם, עמ' 103.
³ עין אי"ה ברכות א', פ"ד, אות ב'.
⁴ בראשית כ"ד, ל"ט: "וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי". רש"י: "אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך".
⁵ הפסקה בנויה על הפסוק (דניאל ח', ב'): "וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַיְהִי בִּרְאֹתִי וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי".

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *