לחיות עם פרשת השבוע – השלום – גדול השלום – תמיד!

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
לחיות עם פרשת השבוע – נשא – גדול השלום – תמיד!

נעמוד על ענין שמשותף לשתי פרשיות בפרשת נשא – השלום.

בפרשת סוטה לא מוזכרת המילה שלום, אך היא נמצאת ברקע. אמרו חכמים (במדבר רבה פרשה י"א, ז'):

גדול שלום שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

נאמר בפרשת סוטה (במדבר ה', כ"א-כ"ג):

וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים.

הכהן כותב את שבועת האלה, שיש בה פעמיים שם ה', ומוחה את מה שכתב אל המים. שמו של הקב"ה נמחה אל המים המרים. במחיקת שם ה' יש איסור תורה (דברים י"ב, ב'-ד'):

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם.

בפרשת סוטה התורה אומרת לעבור על איסור זה, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.

הביטוי "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים" – הוא ביטוי חריף ביותר. הביטוי "ימח שמו" הוא ביטוי שנאמר על הגרועים שבשונאי ישראל, וכאן אומר ה': "שמי ימחה על המים". זה מעורר צמרמורת.
ומדוע עושים זאת? כדי לעשות שלום בין איש לאשתו.
לכאורה, זה מיותר. היתה התורה יכולה לנסח את האלה בלי להזכיר שם ה'. במקום לומר: "יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה", ניתן לומר: "את תהיי לאלה ולשבועה בתוך עמך, ירכך תהיה נופלת ובטנך צבה".
עולה מכאן, שיש ענין מיוחד בכך ששמו של הקב"ה ימחה, ובלי זאת – לא יהיה שלום בין איש לאשתו. השלום בין איש לאשתו חשוב יותר משם ה', לכאורה. הכיצד? מה יכול להיות יותר חשוב מהופעת שם ה' בעולם?

יש להגדיר זאת כך: השלום בין איש לאשתו הוא הופעת שם ה' גדולה יותר מאשר שם ה' הכתוב במגילת הסוטה.

בצורה דומה מבארים את דברי חכמים (בבא מציעא פ"ז ע"א), שמותר לשנות מן האמת מפני השלום. ומסבירים1, שהשלום הוא הופעה עליונה יותר של האמת, ועל כן למען השלום מותר לוותר על האמת הקטנה, בשביל אמת עליונה יותר. כך כאן – מוותרים על שם ה' שנכתב בספר, למען הופעה עליונה יותר של שם ה' המתגלה בשלום שבין איש לאשתו.

על מנת להבין את משמעות הדברים, נתבונן בענין אמירת שלום של אדם לחברו. המשנה אומרת (ברכות פ"ט מ"ה):

והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר (רות ב'): "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'", ואומר (שופטים ו'): "ה' עמך גבור החיל", ואומר (משלי כ"ג): "אל תבוז כי זקנה אמך", ואומר (תהלים קי"ט): "עת לעשות לה' הפרו תורתך", ר' נתן אומר: הפרו תורתך עת לעשות לה'.

כשאדם פוגש את חברו – הוא מברך אותו בשם ה'. זוהי הפרת התורה. אדם אומר את שם ה' בשוק, ללא סיבה לכאורה. אך גם כאן, משמעות הדבר היא, שהשלום בין אדם לחברו הוא הופעת שם ה' בצורה עליונה ושלמה יותר.

הגמרא במסכת ברכות אומרת (ברכות ו' ע"ב):

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום, שנאמר (תהלים ל"ד): "בקש שלום ורדפהו". ואם נתן לו ולא החזיר, נקרא גזלן, שנאמר (ישעיהו ג'): "ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם".

מדוע מי שלא עונה לחברו על אמירת השלום נקרא גזלן? רש"י מפרש:

גזלת העני – והלא אף גזלת העשיר גזלה היא אלא: גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו, אלא שלא להשיב על שלומו.

מהעני אין מה לגזול מלבד אמירת שלום. על כן זה נקרא גזל. אולם עדיין יש להבין – מדוע זהו גזל? מה לקח אדם זה מחברו בכך שלא אמר לו שלום?
בטבעו החייתי של האדם, הוא לא אומר שלום. יש סתירה ומאבק בין אדם לאדם, ועל כן אין אמירת שלום.
כך הוא בעולם החי. כשכלב רואה את חברו ממרחק, הוא "נכנס לכוננות". זנבו מזדקף, אזניו מזדקרות, והוא בודק את המצב. מדוע? כיון שבין הכלבים יש תחרות. הכלב אומר לעצמו: מה שהכלב הזה יאכל – לא יהיה לי. פח הזבל השכונתי מצומצם, ומי שיזכה בו – יהיה זה על חשבון הכלבים והחתולים האחרים. על כן בעולם החי, התגובה הראשונית היא של עוינות בין חיה לחברתה.
גם באדם יש "שרידים" מעולם החי. כשאדם פוגש את חברו הוא "שואל לשלום". הוא בודק: שלום? – האם אתה בא לשלום, או לקחת ממני משהו? וחברו עונה: שלום. אינני חיה, ואנו לא במאבק על משאבים. אני בא לשלום.
אם איננו עונה "שלום" – הוא גזלן. הוא בא לקחת מחברו את מזונו, כמו חיה בג'ונגל. אם אין אמירת שלום – יש ניגודי אינטרסים, מלחמה על משאבים – וזהו הגזל שיש בדבר.

תיקנו חכמים שאדם ישאל לשלום חברו בשם ה'. מדוע?
כי שם ה' הוא הדבר שעושה שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. רק תחת שם ה' אחד מאוחדת כל הבריאה. אם אין שם ה' – יש מלחמה על אינטרסים. שם ה' הוא האינטרס הפנימי של הבריאה – הנשמה הפנימית שמאחדת את כל בני האדם וכל היצורים למטרה אחת, שלשמה כולם פועלים יחד.
על כן במגילת הסוטה כותבים את שם ה', משום ששם ה' הוא העושה שלום בין איש לאשתו. כשיש שלום ביניהם – יש גילוי נפלא של שם ה', שהוא מקור האחדות ביניהם. כל אחד מבני הזוג הוא שונה מחברו, בעל אופי שונה ורצונות אחרים. רק משום שנבראו כיצירה אלוקית אחת – הם יכולים להתאחד ולחיות בשלום.

בדור הפלגה היתה כל הארץ (בראשית י"א, א') "שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". אולם האיחוד לא היה בשם ה', אלא תחת מלכותו של נמרוד. על כן התוצאה היא פילוג. הפילוג שהתגלה בסוף היה נעוץ כבר בהתחלה. האיחוד הוא לא תחת שם ה', אלא תחת הרצונות השונים של בני האדם, ולכן הוא לא יכול להיות נצחי. רק שם ה' יכול לאחד באמת בין בני האדם.
אנו צריכים להכריז: לא יכול להיות שלום – לא בתוכנו ולא עם אויבינו – אם הוא לא יהיה מושתת על שם ה'. כל צורה אחרת של שלום, היא חיצונית וממילא היא תוביל לפילוג.

בהמשך הפרשה מופיעה ברכת כהנים, שמסתיימת בברכת השלום (במדבר ו', כ"ב-כ"ז):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

השלום הוא הכלי של הברכה (משנה עוקצין פ"ג מי"ב):

אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כ"ט): "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

כלי הוא מוגבל, אך השלום הוא כלי עם תכונה מיוחדת שהוא מחזיק ברכה, ונובעות ממנו ברכות.

בגמרא בברכות יש דרשה שיש ללמוד ממנה על דרכים שונות של שלום (ברכות נ"ו ע"ב):

אמר רבי חנן: שלש שלומות הן: נהר, צפור וקדרה. נהר, דכתיב (ישעיהו ס"ו): "הנני נטה אליה כנהר שלום". צפור, דכתיב (ישעיהו ל"א): "כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות וגו'". קדרה, דכתיב (ישעיהו כ"ו): "ה' תשפת שלום לנו".

השלום מופיע בשלוש מערכות, ולכל מערכת יש דרך משלה לשלום. יש לשים לב שלא להשתמש בשלום בצורה לא נכונה ובמקום לא נכון, כי אז לא יהיה שלום.

שלום נהר: זהו שלום שבו כולם עושים אותו דבר. כך הוא בנהר – כל הטיפות זורמות יחד, ואין טיפה שונה מחברתה. זהו שלום שבין איש לאשתו. הם חיים בבית אחד וצריכים להשתדל לפעול בדרך אחת. זהו דבר שנכון כלפי הילדים, אבל גם בפני עצמו. אמנם לכל אחד מבני הזוג יש אישיות משלו, אבל כאשר מחליטים – הם צריכים להחליט החלטה אחת ולפעול יחד. "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב', כ"ד). כאשר בני הזוג זוכרים שהקב"ה הסכים למחות את שמו כדי שיהיה שלום ביניהם – זה נותן מוטיבציה לוותר על דברים בשביל שיהיה שלום בבית. כך יודע כל אחד מהם לוותר, והם חיים יחד ומופיעים כמציאות אחת.

שלום ציפור: הציפור עושה שלום בין השמים והארץ. השמים נשארים למעלה, והארץ נשארת למטה. הציפור לא משנה את השמים והארץ, אבל היא מתווכת ביניהם. היא נמצאת קצת בשמים וקצת בארץ. זהו שלום שיכול להיות בין שכנים. כל אחד במקומו, אבל יש קשר ביניהם. כך השלום לא מאיים על הצדדים – כל אחד יודע שהוא נשאר כפי שהוא, על אף הקשר ביניהם.

שלום קדרה: הגר"א מסביר, שהקדרה עושה שלום בין ניגודים, בין האש והמים. עם מערבים אש ומים – לא נוצר דבר. האש עלולה לִכבות והמים עלולים להתאדות. אך אם יש גבול ביניהם – קדרה – יכול לצאת תבשיל נפלא מהחיבור של המים והאש. הניגודים מתאחדים ופורחים יחד – רק כשיש ביניהם גבול ברור ויציב.
שלום קדרה הוא שלום בין אויבים. שלום בין אויבים לא יכול להיות "שלום נהר". אויבים לא חיים יחד כשכולם עושים אותו דבר ומנגבים את אותו חומוס… צריך להיות בין המדינות גבול ברור – ואז יכול להיות שלום.

כל השלומות הללו יחד הם ביטוי לכך ששלום יכול להיות רק כששם ה' הוא שעושה שלום. אם לא נבין זאת – לא נוכל ליצור שלום אמיתי.

במדרש יש דרשה ארוכה על ערכו של השלום (במדבר רבה פרשה י"א, ז'). נעמוד על כמה נקודות.

גדול שלום שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

עסקנו בדרשה זו לעיל.
אמירה זו של חכמים היא בעלת משמעות מעשית.
פעם באו אלי זוג להתייעץ. האשה חילונית והבעל דתי, והם דנים כיצד לבנות את חייהם. לאור מציאות החיים שלהם, אמרתי לבעל שהוא צריך להתפלל שחרית של שבת ביחידות בביתו. היה לו קשה מאוד לקבל זאת. לא ללכת בשבת לבית הכנסת?! אמרתי לו: אם הקב"ה הסכים למחות את שמו על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, הוא יסכים גם שתתפלל ביחיד למען השלום…

עוד אמרו:

אף בברכת כהנים אחר כל ברכות סיימן בשלום: "וישם לך שלום", לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום עמהם… רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקב"ה אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד'): "חבור עצבים אפרים הנח לו", אבל משנחלקו מה נאמר בהם (הושע ד'): "חלק לבם עתה יאשמו", הא גדול שלום ושנואה מחלוקת.

זוהי הדרכה של חכמים. פעמים שיש גופים שפועלים לחזק את הקהילה מבחינה רוחנית. יש לדעת שכל הברכות אינן מועילות אם אין שלום. יתירה מזאת. עדיף שיעבדו ישראל עבודה זרה ויהיה שלום ביניהם, מאשר שיעבדו את ה' במחלוקת. אם אתה מנסה שיהיו יותר תורניים, אבל זה בא עם מחלוקת – הקב"ה אינו חפץ בכך. עדיף שלום בלי תורה, מאשר תורה בלי שלום. זו אמירה חריפה מאוד של חכמים, והיא בעלת משמעות מעשית.
חז"ל מביאים את הדברים החריפים ביותר בתורה מול השלום: עבודה זרה, מחיקת שם ה'. אנו צריכים להבין שאין דבר שעומד מול השלום. אין דבר ששוה לעשות עליו מחלוקת.

כמובן, אדם לא נדרש לוותר על ערכיו כמלוא נימה. בביתך אתה יכול להקפיד ולחיות את חייך כפי שאתה רוצה. אך כאשר יש אנשים נוספים – צריך לדעת כיצד לפתור את הבעיות בדרכי שלום.
לפני שנים הייתי חבר בהנהלת בית ספר. קיבלנו החלטה, שכל החלטה של ההנהלה תהיה על דעת כולם, ולא על פי הרוב. החלטה זו הכריחה אותנו להגיע להסכמות. כדי להכריע איך ינהג בית הספר בהפרדה בין בנים לבנות, נסענו להתייעץ עם הרב הראשי לישראל, וקיבלנו החלטה שכולם הסכימו איתה. לא יכול צד אחד לכופף את חברו בהשגת רוב דחוק.
גם בעל ואשה לא יכולים להכריע על פי הרוב. צריכים להגיע להסכמות – בדרכי שלום. אם חיים בשלום ובאהבה בין אדם לחברו – מותר גם להתווכח. אין צורך שכולם יחשבו בצורה זהה. אך כאשר זה מגיע למחלוקת אישית, להשמצות, למשקעים מרים – זו מחלוקת שאסור להיות שותפים לה.

אנו מתפללים לשלום, להופעת שם ה' העליונה ביותר שיש במציאות. השלום יגיע כשהוא יבוא מתוך קריאה בשם ה', במהרה בימינו.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.


1 עי' אגרות ראי"ה ח"ב אגרת תרפ"ט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן