פרשה כ – סימן יא חלק א' – חוה- אם כל חי
המדרש:
[ג, כ] ויקרא האדם שם אשתו חוה, ניתנה לו לחיותו ומיעצתו כחויא, ד"א חוה חיוה לה אדם הראשון כמה דורות אבדה, ורבי אחא אמר חויא חוויך ואת חויא דאדם, כי היא היתה אם כל חי, ר"ש בן אלעזר אמר עם כל חי, תני העשיר עולה עמו, העני אינה יורדת עמו, רבי סימון אמר אם כל חי אמן של כל החיים, דאמר רבי סימון כל מאה ושלשים שנה שפירשה חוה מאדם, היו רוחות הזכרים מתחממין ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ומולידות ממנו הה"ד (שמואל ב ז) אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, בנוי דאדם קדמאה, מאן דאמר רוחי דביתא טבן דרבין עמיה, מאן דאמר אינון בישין דחכמין יצריה, רוחין דחקלא, מ"ד דאינון טבין דלא חכימין יצריה, ומ"ד דאינון בישין דלא רבין עמיה.