לחיות עם פרשת השבוע – לגדל תפוזים בנגב

השבת אנו קוראים את פרשת מסעי, החותמת את חומש במדבר. בתחילת הפרשה מופיעה רשימת המסעות שעברו ישראל במדבר, והרבה עמדו על רשימה מיוחדת זו ומשמעותה.

מעניין לשים לב, ששלוש הפרשות האחרונות של חומש במדבר, יוצרות שלמות של "עולם, שנה, נפש", ובלשוננו – המקום, הזמן והאדם.
פרשת פינחס נחתמת בפרשת המועדות – קורבנות המוספים שמקריבים בחגים השונים. זוהי התייחסות לזמן, בחי' "שנה".
פרשת מטות פותחת בפרשת הנדרים, שעוסקת באנשים ונשים שנודרים נדרים. בהמשך, יוצא עם ישראל למלחמה במדין. זוהי מלחמה מיוחדת בכך שלא היתה מלחמה לכיבוש ארץ, אלא מלחמה נגד המדיינים, להינקם מהם על כך שהחטיאו את ישראל¹. פרשת מטות עוסקת באדם, בחי' "נפש".
פרשת מסעי מתארת את המסעות שהלכו ישראל במדבר. בהמשך מופיעה בהרחבה מצות ישיבת ארץ ישראל (במדבר ל"ג, נ"ג):

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.

פרשת מסעי עוסקת במקום, בחי' "עולם".

יש הרבה ללמוד מפרשת המסעות, הפותחת את הפרשה. נעסוק כאן במסעות בצורה כללית, ועוד יש מקום לעסוק בכל מסע ומסע בפני עצמו.
כך כותב ה"שפת אמת" (מסעי, תרל"ה):

"ויכתוב משה כו' מוצאיהם למסעיהם כו'", כי אלו המסעות היו בפרטות ענין המ"ט שערי טומאה שיצאו מהם בכלל ביציאת מצרים, ואחר כך תקנו בהמסעות בפרט. ועם ז' מסעות שחזרו הם מ"ט. וזה מעלה גדולה למשה רבינו ע"ה שחזר לבני ישראל כל תהלוכות הנהגתו מיציאת מצרים עד ביאתם לארץ. וכן צריך להיות לכל איש ישראל שנקרא מהלך וצריך לזכור בסוף כל מדריגותיו את כל אשר עבר עליו מהתחלת מהלכו.

המסעות הם התהליך שעובר עם ישראל ממ"ט שערי טומאה ועד הכניסה לארץ ישראל, כיבוש הארץ וההתיישבות בה. כל התהליך של המסעות הוא חלק בלתי נפרד מישיבת ארץ ישראל. הכניסה לארץ מורכבת מכל התהליך שעבר עם ישראל מיציאת מצרים ועד אליה. יש לזכור בסיומו של התהליך את כל המדרגות שעברנו עד הכניסה לארץ.
גם היום, בדרכנו אל הגאולה השלמה, אנו צריכים לראות את המסעות שאנו עוברים. אנו צריכים להתבונן איך הקב"ה מקדם אותנו, מסע אחרי מסע, אל הגאולה. אנו מתקדמים מעט, עוצרים ומעכלים את התהליך שעברנו, ומתקדמים שוב. כך אנו צריכים להתבונן ולראות מהם התהליכים שהקב"ה מוביל אותנו אל הגאולה השלמה.
משה קורא בשמות כל המקומות שעם ישראל עבר בהם. גם בדורנו, חשוב לשים לב לתהליכים ולקרוא להם בשם, כדי להבין מה עובר עלינו.

הפרשה, שהיא בחי' המקום, מכילה שתי בחינות – היסוד הקבוע והיסוד המשתנה. בתחילת הפרשה אנו עוסקים ב"יסוד המשתנה" – במהלך המסעות משתנה המקום של עם ישראל. אנו נמצאים במעבר ממקום למקום, בתנועה מתמדת.
בהמשך, אנו עוסקים ב"יסוד הקבוע" – מצות ישיבת הארץ, שהיא המקום הקבוע של עם ישראל. אמרו בגמרא (ברכות ז' ע"ב):

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה".

קביעות המקום לתפילה נלמדת מקביעות המקום של עם ישראל בארץ ישראל. זהו היסוד הקבוע, שאליו חותר עם ישראל בכל המסעות שהוא עובר במדבר.

ננסה ללמוד מפרשת מסעי, מה אנו עוברים היום, במסעות שאנו נוסעים בדרך לגאולתנו.
כך דורשים חז"ל בתחילת הפרשה (במדבר רבה פרשה כ"ג, א'):

הלכה, מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים – מהו שיחלל את השבת? כך שנו רבותינו: מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים – מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו. וכך אנו מוצאין בדוד, כשביקש שאול להרגו ברח ממנו ונמלט. אמרו רבותינו: מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות, הלכו ואמרו לר' אלעזר בן פרטא: רבי, כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח? והיה מתיירא לומר להם: ברחו, ואמר להם ברמז: ולי אתם שואלים? לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד. מה כתיב ביעקב (הושע י"ב): "ויברח יעקב", וכן במשה (שמות ב'): "ויברח משה", וכן בדוד (שמואל א' י"ט): "ודוד ברח וימלט", וכן הוא אומר (ישעיה כ"ו): "לך עמי בא בחדריך". אמר להם הקב"ה: וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם, כל אותן ארבעים שנה שעשיתם במדבר, לא הנחתי אתכם לברוח, אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם, ולא עוד אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם, שנאמר (דברים ח'): "נחש שרף ועקרב", ולא הנחתי אותם להזיק אתכם. לכך אמר הקב"ה למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם, מנין ממה שקרינו בענין: "אלה מסעי".

כל גדולי העולם נאלצו לברוח מפני שונאיהם. אך עם ישראל במדבר, למרות שאויבים רבים רצו להזיק להם – לא היו צריכים לברוח מפניהם, כי הקב"ה הפיל אותם. כך גם הנחשים והשרפים לא הזיקו להם במדבר. לשם כך כתב משה את המסעות, כדי שנזכור את שמירת הקב"ה עלינו.
יש לשאול, היכן רמוז במסעות שהקב"ה שמר על עם ישראל?
יתכן שהמילים "וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ…", רומזות לפסוקים נוספים של מסע (במדבר י', ל"ה-ל"ו):

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

הרי שמסע ישראל עִם הארון, כולל בתוכו את הפצת האויבים ומנוסת השונאים. ישראל היו הולכים במדבר, והארון היה דואג להבריח את אויביהם מפניהם. עם ישראל כלל לא ידע מי ניסה להילחם בו, כיון שהקב"ה דאג לסלק כל מי שחשב להזיק לעם ישראל. כך היה עם בלק ובלעם, שה' דאג לשמור על עם ישראל מפניהם, בלי שידעו מכך. לכן מצוה ה' את משה לכתוב את המסעות, כדי שעם ישראל יכיר את הניסים הגדולים שעברו עליהם במדבר.

כשקוראים את המדרש הזה היום, מדהים לראות שהניסים הללו מתרחשים גם לנו. אנו מזכירים מידי פעם את "דו"ח לוקר", שעסק בתקציב הבטחון ובאיומים על מדינת ישראל. בדו"ח נכתב שאין איום על מדינת ישראל מפני מדינות אויב, בשני המעגלים המקיפים אותנו. מאז כתיבת הדו"ח המצב הולך ונעשה טוב יותר – איראן והחיזבאללה הולכים ומתפרקים, ב"ה, "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה'" (שופטים ה', ל"א).
הקב"ה מפיל את אויבינו לפנינו. חשוב שנשים לב לתהליכים שמתרחשים לעינינו. מה שהיה לישראל במדבר, בגאולתם ממצרים, חוזר בדורנו, לקראת הגאולה השלמה בע"ה.

המדרש מוסיף, שגם נחשים ושרפים לא הזיקו לישראל במדבר. בדורנו אנו רואים את הטילים והקטיושות, שלא מצליחות לפגוע בנו. כיפת ברזל, ולאחרונה "החץ" – שומרים עלינו מפני איומים שבאים מן האויר. ישראל הופכת למעצמה, על אף היותה מדינה קטנה, שתקציב הבטחון שלה גדול, שסבלה מכמה שנות בצורת ומקשיים נוספים. אנו מגיעים להישגים שאין מדינה בעולם שמגיעה אליהם. הקב"ה נותן לנו את העוצמה להתגבר על אויבינו ועל כלי הנשק שלהם.

ומדרש נוסף (במדבר רבה פרשה כ"ג, ד'):

דבר אחר, "אלה מסעי", למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו, על שקבלו את ישראל. ועתיד הקב"ה ליתן שכרן, דכתיב (ישעיה ל"ה): "יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרח תפרח ותגל ערבה וגו'". ומה מדבר על שקבל ישראל כך, המקבל תלמידי חכמים לתוך ביתו על אחת כמה וכמה. את מוצא עתיד המדבר להיות ישוב והישוב עתיד להיות מדבר. ומנין שעתיד הישוב להיות מדבר, שנאמר (מלאכי א'): "ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה". ומנין שהמדבר עתיד להיות ישוב, שנאמר (ישעיה מ"א): "אשים מדבר לאגם מים". את מוצא עכשיו אין אילנות במדבר, ועתיד להיות שם, שנאמר (ישעיהו מ"א): "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ". ועכשיו אין דרך במדבר, שכולו חול, ועתיד להיות שם דרך, שנאמר (ישעיהו מ"ג): "אף אשים במדבר דרך בישימון נהרות", ואומר (ישעיהו ל"ה): "והיה שם מסלול ודרך ודרך הקדש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואוילים לא יתעו".

בארצות עשו – עתיד הישוב להפוך למדבר, ובארץ ישראל – עתיד המדבר להפוך לישוב. מדהים לראות שדברי המדרש מתקיימים בדורנו במלואם.

במאמר שפורסם לאחרונה בעתונות² נכתב כך:

בכל העולם, לפי האו"ם, 12 מיליון דונם פוריים בשנה הופכים למדבר צחיח. מדובר בהיקף שטח בעל פוטנציאל תבואה של 20 מיליון טון. אם לא יימצא פתרון לבעיה, ייתכן שבשנים הקרובות יגדל משמעותית מספר פליטי האקלים בעולם; אנשים שיאלצו להגר או לברוח מביתם עקב שינוי בסביבה המקומית, שיסכן את חייהם ופרנסתם.
בין אם מדובר בבצורות מרובות, מדבור, עלייה במפלס פני הים, זיהום סביבתי קשה ובירוא יערות, חוקרי סביבה מדברים על סכנה ממשית של התרחבות התופעה.

כך הוא המצב בכל העולם.
ומנגד, מאמר נוסף שפורסם לפני כמה שנים³, מתאר את ההתמודדות במדינת ישראל עם התופעה:

האו"ם ציין את היום הבינלאומי למאבק במדבור – תהליך הפיכת קרקע משטח פורה לשטח מדברי – ובחר לקיים את הכנס השנתי בביתן הישראלי שבמסגרת התערוכה היוקרתית "אקספו". זאת משום שישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם במאבק בתופעת המדבור שמכלה שטחים נרחבים בעולם.
ישראל הפכה לשם דבר בהתמודדות עם התופעה המטרידה רבים. שיטות לבלימת התפשטות המדבור, הרחבת גידולים חקלאיים בעקת חום והפיכת שטחים חצי מדבריים לפוריים תוך שימוש בטכנולוגיות נבטיות עתיקות – אלו רק חלק מהדברים שהביאו לא רק את מדינות העולם השלישי, אלא גם את מדינות אירופה להתייעץ עם מומחי קק"ל ו"מכון וולקני" של משרד החקלאות. את השם העולמי בתחום רכשה קק"ל בעיקר בשנים האחרונות, על רקע הדאגה העולמית הגוברת משינויי האקלים.
אחת ההצלחות הגדולות של קק"ל היא יער יתיר שבצפון הנגב. "יער יתיר הוא היער הגדול בעולם שניטע על ידי אדם באזור מדברי למחצה", הסבירה ד"ר אור קרסין, חברת דירקטוריון בקק"ל. "היער ממוקם על ספר המדבר, והוא למעשה עוצר את המדבר". לדבריה, בטרם נטעה קק"ל את היער, נהוג היה בעולם לטעון כי לא ניתן לנטוע יער באזור שבו יורדים פחות מ-600 מ"מ גשם. "יתיר ניטע באזור של 250 מ"מ גשם", התגאתה ד"ר קרסין…
עקב התגברות העניין העולמי בתופעת המדבור, פרסמו קק"ל ומכון ויצמן לפני כמה שנים במגזין היוקרתי "סיינס" מחקר משותף שהם ערכו. המחקר הציג תופעה ייחודית עולמית נוספת שהתגלתה ביער יתיר – במהלך המחקר התברר שהיער סופח 220 ק"ג פחמן לדונם, בעוד יער באירופה, שבו כמות המשקעים הממוצעת היא 1,500 מ"מ, פי שישה מיער יתיר, סופח 200 ק"ג פחמן לדונם בלבד.

מדהים לראות, שבכל העולם הופך הישוב למדבר, ובישראל – הופך המדבר לישוב. המדרש אומר: "את מוצא עכשיו אין אילנות במדבר, ועתיד להיות שם" – וזה קורה. היערות המדבריים הגדולים בעולם והמצליחים בעולם – נמצאים בישראל.
ועוד הצלחות:

הפיתוחים הפכו את המכון (מכון וולקני) לאתר עלייה לרגל למומחים מכל העולם, לרבות מדינות אירופה, שהחלו בשנים האחרונות להתמודד עם תופעת המדבור, שהייתה עד לאחרונה זרה להם לחלוטין. אחד הפיתוחים מעוררי ההשראה של המכון הוא המהפך בגידול פירות ההדר. פירות אלו, שמטבעם מכילים נוזלים, עברו בשנים האחרונות באופן כמעט מלא ונגד כל הסיכויים דווקא לנגב. מטעי פירות הדר נעקרו מאזור השרון לטובת שימושי נדל"ן, אבל מצאו בית חדש במדבר. זאת בזכות הפיתוחים החקלאיים שאפשרו להם להסתגל לתנאי האקלים המיוחדים.

אנו רואים את התקיימות דברי חז"ל לעינינו, הן ביחס להתמודדות עם שונאינו ואויבינו, והן ביחס להתמודדות עם המדבר.

אנו צריכים לשמוח על כך שזיכה אותנו הקב"ה לחיות בתקופה הזאת. אנו צריכים לדעת מה קורה כדי שנדע להודות לה' על הניסים שאנו חווים, ועל התקופה המיוחדת שאנו זוכים לחיות בה בע"ה נחזיר לקב"ה על גמולו הטוב בכך שנהיה טובים, ונזכה לעוד ועוד שפע וברכה, לאורך ימים ושנים טובות, עד לגאולה השלמה בע"ה..

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

---

 

¹ כך מדגיש הרמב"ן (במדבר ל"א, כ"ג): "והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם, כמו שאמר (דברים ב', ל"ה): "רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו". והטעם, כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים, דכתיב (שם ו', י"א): "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת", ואמרו רבותינו (חולין יז א): קדלי דחזירי אשתרי להו, אבל מדין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם, רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם ולכך נהג האיסור בכליהם". ועי' בספר "משוש הארץ", מהדו"ב עמ' רה, על מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בענין המלחמה.
² פורסם בגלובס: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001292039.
³ פורסם באתה "וואלה": https://news.walla.co.il/item/2864745.

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *