לחיות עם פרשת השבוע – ישמעאל מול יצחק – אז והיום

הרב יהושע ויצמן
ט״ו במרחשוון ה׳תש״פ
 
13/11/2019

פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – וירא -ישמעאל מול יצחק – אז והיום

המציאות שאנו חווים, ב"פרשת השבוע" של מדינת ישראל1, מעוררת אותנו לקרוא את הפרשה ולחפש בה את דרך ההתבוננות על המאורעות. אנו יכולים ללמוד בפרשתנו את הדרך להתייחס לישמעאל, ולכך שבניו מציקים לנו ומעכבים בעדנו מלשבת בארץ בצורה מלאה.

קודם שנעמוד על דברי חז"ל בענין, יש לעמוד על תופעה מעניינת, שעמד עליה גם בספר "טללי חיים".
אנו רואים, שלימוד פנימיות התורה מביא את חכמים לדקדק ולדייק בכל מילה ואות בתורה. ככל שאדם קרוב יותר אל הנסתר, כך הוא יותר שם לב לכל אות שבתורה. גם ההיפך נכון – ככל שאדם מדייק ומדקדק בכל אות שבתורה, הרי זה מביא אותו להתבוננות פנימית על התורה.
הדברים הללו מתאימים לדברי הרמב"ם על דרכם של דברי הנביאים ומשליהם (הקדמה למורה נבוכים):

אמר החכם "תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבֻר על אפניו"'. ושמע באור ענין זה אשר הזכיר. "משכיות" הם הפתוחים המרושתים, כלומר שיש בהם מקומות מחוררים שחוריהם דקים מאד, כמו מעשי הצורפים, ונקראו כך מפני שהראות עוברת בהם, תרגום "וישקף" – "ואסתכי". אמר, כי כמו תפוח זהב בתוך רשת של כסף אשר חוריה דקים מאד הוא הדבר הדבור על אפניו. התבונן כמה נפלא הוא הדבר הזה בתיאור המשל המחוכם, לפי שהוא אומר כי הדבר שהוא בעל שני פנים – כלומר, שיש לו פשט וסוד, ראוי שיהיה פשטו נאה ככסף, וראוי שיהיו תוכו יותר נאה מפשטו, עד שיהא תוכו ביחס לפשטו כזהב לגבי הכסף, וראוי שיהא בפשטו מה שיורה למתבונן על מה שיש בתוכו, כמו התפוח הזהב הזה שכוסה ברשת של כסף שנקביה דקים מאוד, אשר כאשר רואים אותו מרחוק או בלי התבוננות מעמיקה, אפשר לחשוב בו שהוא תפוח כסף, וכאשר יתבונן בו היטב בעל עין חדה, יתברר לו מה שיש בתוכו וידע שהוא זהב. וכך הם משלי הנביאים ע"ה, פשטיהם – חכמה מועילה בעניינים רבים, מכללם תקון מצבי החברה האנושית, כפי שנראה מפשטי משלי ודברים הדומים לכך, ותוכן – חכמה מועילה בהשגת הדעות האמתיות כפי אמיתתן.

יש כלי יפה, סלסלה עשויה מכסף. זהו כלי נחמד למראה. המתבונן מקרוב בצורה מדוקדקת, רואה שיש בכלי חורים דקים, ודרכם אפשר לראות שבתוך כלי הכסף מסתתר כלי נאה יותר, מזהב.
כך הם דברי הנביאים, והשל"ה מרחיב זאת גם על דברי חכמים במשנה ובגמרא. אפשר ללמוד את פשטם, והוא נאה ונחמד. אפשר להעמיד את הראשונים ב"מסדר" – מהן השיטות השונות וההבדלים ביניהם, לחקור את החקירה המתאימה – זה יפה, אבל יש חורים בסוגיא, שמעוררים להתבונן פנימה. החורים הם שאלות וקושיות שנשארות בפשט הגמרא גם אחר הלימוד, ודרכם אפשר לגלות את הזהב שיש בפנים.
על כן דרכם של בעלי הנסתר היא לדקדק בפסוקים, מתוך הבנה שזו הדרך להגיע אל ההבנה הפנימית.

נראה דוגמא לכך בדברי הזוה"ק בפרשת השבוע. כך נאמר בתורה (בראשית כ"א, ט'-י"ג):

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא.

שרה מקפידה לקרוא לישמעאל "בן האמה". הוא לא בנו של אברהם, אלא בנה של הגר. אברהם, לעומת זאת, רואה בישמעאל בן: "על אודות בנו". אך הקב"ה מסכים עם שרה: "וגם את בן האמה…".
כך דרשו חכמים בזוה"ק (ח"א וירא, קי"ח ע"ב, בתרגום):

"ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק", אמר רבי חייא: מיום שנולד יצחק והיה ישמעאל בביתו של אברהם לא נזכר ישמעאל בשמו. במקום שהזהב נמצא – הפסולת לא נזכרת לפניו. ומשום כך נאמר: "את בן הגר המצרית", איש שאינו ראוי להיזכר לפני יצחק.
אמר רבי יצחק: "ותרא שרה", בעין של קלון ראתה אותו שרה, שלא ראתה אותו בעין שהוא בנו של אברהם, אלא שהוא בנה של הגר המצרית, ומשום כך "ותרא שרה", ששרה ראתה אותו בעין זו ולא אברהם, כי באברהם לא כתוב "את בן הגר", אלא "את בנו". בוא וראה, לאחר מכן מה כתוב: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו", ולא כתוב "על אודות בן הגר המצרית", משום כך "ותרא שרה את בן הגר המצרית", ולא ראתה שהוא בנו של אברהם.
רבי שמעון אמר: הפסוק הזה הוא שבח לשרה, משום שראתה אותו מצחק לכוכבים ומזלות, אמרה: ודאי בן זה אינו בנו של אברהם, לעשות מעשיו של אברהם, אלא בנה של הגר המצרית הוא, שחזר לחלק אמו, משום כך: "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".
ואם תעלה על דעתך ששרה קנאה בה (בהגר) או בבנה, אם כך לא הודה הקב"ה עמה, שכתוב: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", אלא משום שראתה אותו בכוכבים ומזלות, ואמו למדה אותו נימוסי כוכבים ומזלות, משום כך אמרה שרה "כי לא יירש בן האמה הזאת", אני יודעת שלא יירש לעולם את החלק של האמונה, ולא יהיה לו עם בני חלק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ומשום כך הודה עמה הקב"ה.
והקב"ה רצה להבדיל זרע הקדוש בלבדם כראוי, שמשום כך ברא את העולם, שהרי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה בטרם נברא העולם, ומשום כך יצא אברהם לעולם, והעולם מתקיים בשבילו, ואברהם ויצחק עמדו ולא התיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם, כיון שיצא יעקב לעולם עמדו אברהם ויצחק והתקיים כל העולם, ומשם יצא העם הקדוש לעולם, והתקיים הכל כצד הקדושה כראוי, ומשום כך אמר לו הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע", ולא בישמעאל.

הזוה"ק מדייק – שרה קראה לו "בן האמה", ואברהם ראה בו "בנו". הקב"ה הסכים עם שרה. יש בזה שבח לשרה, שהבינה שישמעאל איננו יכול לרשת את אברהם ולהמשיך את דרכו.
אמנם, אברהם ראה בישמעאל בנו, וביקש (בראשית י"ז, י"ח): "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ". והקב"ה נענה לבקשתו (בראשית י"ז, כ'): "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ". חז"ל במקום נוסף בזוה"ק רואים בבקשתו זו של אברהם את המקור למאבקנו מול בניו של ישמעאל על הארץ, עד היום הזה (ח"ב וארא, ל"ב ע"א בתרגום):

רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, אמר רבי יוסי לרבי חייא: מדוע אתה שותק, והרי הדרך איננה מתתקנת אלא בדברי תורה. נאנח רבי חייא ובכה. פתח ואמר: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד". אוי על זה, אוי על ההוא זמן שילדה הגר את ישמעאל. אמר לו רבי יוסי: מדוע, והרי הולידה אחר כך, והיה לה בן, גזע קדוש. אמר לו: אתה רואה ואני רואה, וכך שמעתי מפיו של רבי שמעון דבר ובכיתי.
"ותאמר שרי אל אברם… בא נא אל שפחתי…", ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גבירתה, והיה לה בן מאברהם, ואברהם אמר: "לוּ ישמעאל יחיה לפניך", ואף על פי שהקב"ה היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו "ולישמעאל שמעתיך וגו'". ואחר כך נימול, ונכנס בברית הקדוש, מטרם שיצא יצחק לעולם.
ובוא וראה, ארבע מאות שנה עמד הממונה של בני ישמעאל, ובקש לפני הקב"ה. אמר לו: מי שנימול יש לו חלק בשמך. אמר לו הקב"ה: כן. אמר לו: הרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו: זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים, ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו: ועם כל זה, כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה. אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקב"ה, הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שלהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל. ועתידים בני ישמעאל לעורר קרבות קשים בעולם ולכנס את בני אדום עליהם, ויתעוררו בקרב…
ובאותו זמן נאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", ונאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

שרה הציעה לאברהם בתמימות שיבוא אל הגר ויהיה לו ממנה בן שימשיך את דרכו. כך היה אצל יעקב, שבני השפחות – זלפה ובלהה, נחשבים לבניו של יעקב. כך רצתה גם שרה, שבנה של הגר יהיה בנו של אברהם, ויתחבר אליו.
אלא שיש הבדל גדול בין המקרים. השפחות התבטלו לרחל וללאה, וראו בבניהן בנים של האמהות ושל יעקב. אך הגר – "וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית ט"ז, ד'). היא לא הסכימה להתבטל לשרה ולאברהם, ורצתה שהבן הנולד יהיה בנה. אברהם רצה בכל זאת שישמעאל יהיה ממשיכו, והקב"ה שמע לו. אמנם אין הוא הממשיך של אברהם בצורה מלאה. כשם שמילתו ריקנית – אין הם מלים לשמונה ימים ואינם עושים "פריעה" – כך אחיזתם בארץ היא ריקנית ואינה יכולה להיות נצחית. הם יכולים להתיישב בארץ כאשר היא ריקנית מישראל, והם מעכבים את ישראל מלחזור לארצם.
אמנם אנו יודעים שהסוף יהיה טוב – אנו נירש את הארץ ונחזיק בה. אך בדרך אל הסוף הטוב יש עיכובים וקשיים שנגרמים לנו על ידי בני ישמעאל.

אנו צריכים לדעת, שהדבר תלוי בנו. אמנם יש לישמעאל זכויות בגלל בקשתו של אברהם, אך זכויותיו הן גם תוצאה של מעשינו.
בשנים האחרונות ניתן לראות שאחיזתם של בני ישמעאל בארץ הולכת ופוחתת. המדינות סביבנו הולכות ומתפרקות. האיסלאם נודד בהמוניו לאירופה, והקשר שלהם אל הארץ הולך ונחלש. נראה שזכותם הולכת ומסתיימת.
מעתה – הדבר תלוי בנו. ככל שאנו נחזק את הקשר שלנו את הארץ ולקדושתה – כך יחלש הקשר של בני ישמעאל אל הארץ.
ההבדל בינינו ובין בני ישמעאל הוא, שאנו דבקים בארץ מכח התורה. על כן הדרך להתמודד מולם היא בחיזוק הקשר שלנו אל התורה. אנו צריכים לעמול כדי שהתורה תהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. כך נחזק את הקשר שלנו אל התורה ואל הארץ, והעיכובים שגורמים בני ישמעאל ילכו ויפחתו.

כפי שאנו חווים השבוע, נותרו לבני ישמעאל זכויות, ועל כן הם מצליחים להציק לנו ולעכב את ישיבתנו בארצנו. זכות ברית המילה עומדת להם, וזכות הדת שהם דבקים בה. הם קוראים בשם האלהים בכל עת. שם "אללה" שגור על פיהם. יש בכך בחינה של זכות. כנגד זכות זו, אנו צריכים לקרוא בשם ה', שם הוי"ה המיוחד לישראל, ולהזכירו בקדושה.
החיבור שלנו אל התורה והמצוות, אל חיי הקדושה, הוא חזק ומשמעותי לאין ערוך מה"דת" שלהם. ככל שאנו נחזק את ההופעה המיוחדת של עם ישראל, נתחזק ונתעצם בלימוד התורה ובקריאה בשם ה', בעבודת המידות מתוך תורה ואמונה – יתעצמו זכויותינו על הארץ, ותבוא הישועה השלמה (צפניה ג', ט'):

כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.


ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

1 "סבב לחימה" מול ארגון הטרור "הג'יהאד האיסלאמי" בעקבות חיסול אחד מבכירי הארגון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן