לחיות עם פרשת השבוע – על "תכנית המאה"

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
לחיות עם פרשת השבוע – בא – על "תכנית המאה"

אנו חיים בתקופה מיוחדת. איננו מספיקים לעכל אירוע אחד – ומגיע אירוע אחר, והכל בקנה מידה היסטורי. בשבוע שעבר הגיעו לישראל רבים ממנהיגי העולם, לכנס בענין השואה, והשבוע – ההכרזה על "תכנית המאה" של נשיא ארצות הברית.
הזכרנו פעמים רבות, שהקב"ה דואג להסתיר קצת את האור של התקופה, כדי שנוכל לקלוט אותו, ולכן זה מלווה בקשיים ובבעיות.

שוב אנו חווים את התקיימות הפסוקים (תהלים קכ"ו, ב'-ג'):

אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים.

בתחילה הגויים מזהים את מעשיו של הקב"ה, ורק אחר כך אנחנו שמחים בכך. אנו רואים שההתקדמות בתהליך הגאולה נעשית פעמים רבות על ידי אומות העולם ולא מתוכנו.

בהכרזתו של נשיא ארצות הברית יש הרבה עניינים משמעותיים וחשובים. הכרה במדינת ישראל ובהתיישבות ביהודה ושומרון, החלת ריבונות, שמירה על ירושלים, ועוד ועוד.
אנו צריכים ללמוד מכך – שהכל אפשרי. עדיין איננו יודעים איך יהיה היישום של התכנית. עולם המשפט טרם אמר את דברו ועוד רבים אחרים. ובכל זאת – הדברים נאמרו על מנת לקרות. הכל אפשרי.
אילו היו אומרים לנו לפני כמה שנים שזו תהיה התכנית שנשיא ארצות הברית יציג – לא היינו מאמינים. והנה – הדברים קורים.
כעת מובן יותר מתמיד שהכל תלוי בנו. האם אנו ראויים להכיל את האור הגדול של התקופה? האם אנו מתאימים את החיים שלנו לתקופה הגדולה שבה אנו חיים?
פעמים שהקב"ה מאיר את העולם באור גדול – ויש מי שלא מצליח לקלוט אותו, כאותם רשעים שלא רצו לצאת ממצרים ומתו בשלושת ימי האפילה. האם אנו מבינים את ההתרחשויות, ומבינים שעלינו לתקן את המעשים, ולכוון את החיים לאורה הגדול של התקופה?
אנו צריכים להיות אנשים גדולים, ללמוד דברים גדולים ולחיות בגודל הראוי לדור.
אנו כפסע מן הגאולה השלמה, אם עם ישראל היה ראוי לכך. כיום, אין זה נראה רחוק שנשיא ארצות הברית ידרוש מאיתנו לבנות את בית המקדש.
"מדוע אתם לא בונים את בית המקדש. אנו מחכים שתקריבו שבעים פרים בחג הסוכות כנגד שבעים האומות, שהעולם יתבסם מן הקרבנות, שהקב"ה יריח את ריח הניחוח, שהשלום יופיע בעולם. לְמה אתם מחכים?"
הסיבה שזה לא קרה השבוע, היא בגלל שזה לא נמצא בשאיפות של אלו שנפגשו עמו…
היום אנו מבינים שזה לא דמיוני. אם נהיה ראויים לכך – זה יכול לקרות גם עכשיו.

יש שתי דרכים "לחיות עם פרשת השבוע".
האחת – לקרוא את הפרשה, ולנסות ללמוד ממנה ערכים ומסרים לחיים, לאור התקופה.
השניה – כשיש התרחשות בעולם – מנסים לראות את זה בפרשה.
השבוע אנו הולכים בדרך השניה. אנו חווים התרחשויות מיוחדות וגדולות, ומנסים למצוא את משמעותן לאור הפרשה.

איפה אנו מוצאים את ההד של אירועי השבוע בפרשה?
נעמוד על פסוק אחד (שמות י"ג, י"א):

וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ.

מדוע התורה קוראת לארץ "ארץ הכנעני" ולא "ארץ ישראל"? והרי כשה' יתן לנו את הארץ – היא תהיה "ארץ ישראל"?
דרשו על כך בתנחומא (בא, י"ב):

"אל ארץ הכנעני", למה זכה כנען שנקראת הארץ על שמו, כיון ששמע שישראל באין – פִּנה את המקום, אמר ליה הקב"ה: אתה פנית את המקום, תקרא הארץ על שמך, ואתן לך ארץ יפה כארצך, ואיזו זו אפריקא.

לאור דברי המדרש, אנו צריכים לקרוא לפלסטינאים: תקשיבו לְמה שמתרחש היום. זהו רגע היסטורי גם עבורכם. אם תפנו את המקום – אתם יכולים לזכות שהארץ תיקרא על שמכם: פלסטין. אחרי שתלכו מכאן, אנו מוכנים לקרוא לארץ הזאת גם "פלסטין". זה לא יותר גרוע מ"ארץ כנען".

התכנית הזו מזכירה את האגרות ששלח יהושע ליושבי הארץ, לפני שנכנסו ישראל לארץ (ויקרא רבה פרשה י"ז, ו'):

אמר רבי ישמעאל בן ר' נחמן: שלוש פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם: הרוצה לפנות – יפנה, להשלים – ישלים, לעשות מלחמה – יעשה.

האפשרות לפנות את הארץ מתממשת בתקופה האחרונה. אנחנו בעיצומה של נדידת עמים מהמזרח התיכון ומארץ ישראל. על כן עלינו לומר: הרוצה לפנות – יפנה, ואנו נסייע לו בכך, בעזרה ובפיצוי. ישראל רחמנים, ומלכי ישראל "מלכי חסד המה", ונשמח לעזור לכל מי שרוצה ללכת מכאן.
הרוצה להשלים – ישלים. הכוונה היא שישלים עמנו בתנאים שלנו. האם התכנית הזו היא ישום של "הרוצה להשלים – ישלים"?
אינני מתמצא בפרטי התכנית, אך לפי פרסומים שראיתי, מדובר על נתינת אוטונומיה לערבים, ללא גבולות וללא ריבונות, ללא מטבע וללא צבא. כל זאת מתוך פירוז מלא והכרה במדינת ישראל שבירתה ירושלים. זה נראה דומה לתנאים שיהושע הציב בפני יושבי הארץ. הם ימשיכו לגור בינינו, אך ללא שליטה שלהם על הארץ.
אמרו חכמים (ויקרא רבה פרשה ט', ט'):

אמר ר' יוסי הגלילי: גדול שלום, שאפילו בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום, הדא הוא דכתיב (דברים כ'): "כי תקרב אל עיר וגו'".

אנו צריכים לתת אפשרות של שלום, ויתכן שהתכנית הזו נותנת את האפשרות הזו.
נראה, שבפועל רבים מהם יעדיפו ללכת מכאן. אף על פי כן, אנו צריכים לאפשר גם אפשרות של שלום עמנו.
כמובן, אם מדובר על הקמת מדינה פלסטינית בשטחה של ארץ ישראל – אסור לנו לקבל זאת. אך אם אין מדובר על מדינה, אלא על אוטונומיה ללא כל סממני ריבונות – יתכן שיש בכך קיום של "הרוצה להשלים – ישלים".
אמנם כרגע נראה שאין בצד השני מי שרוצה לקיים את תנאי התכנית. אף על פי כן, אנו צריכים לקרוא להם לבקש לעצמם ארץ, לפנות את ארץ ישראל – וזה יהיה רגע היסטורי גדול גם עבורם. התהליך יקרא גם על שמם.

הפסוק שהזכרנו מסיים במילים: "ונתנה לך".
אמרו על כך במדרש (תנחומא בא, י"ב):

"ונתנה לך", שלא תאמר ירשתי אותה מאבותי.

יש להבין את הדרשה. הרי הפסוק עצמו אומר: "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ". מהי הבעיה בכך שנאמר שירשנו את הארץ מאבותינו?
הדרשה הזו מזכירה את דברי הרוקח שאנו נוהגים להזכיר בהקשר של חג הסוכות1:

ויש מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות… כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען (ישבו בסוכות). זהו "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" – כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים, כמו שכתוב: "אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים", והיא שנת הארבעים. וזהו "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות" – שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים, ונתנם ביד ישראל.

הסוכות שבהן ישבו ישראל ביציאת מצרים – הן הסוכות של הלוחמים בזמן כיבוש הארץ. אנו חוגגים את סוכות כדי לזכור שנלחמנו על הארץ, ולא ירשנו אותה מאבותינו. אלו דברים מפתיעים. בגמרא מובא להיפך, לכאורה (בבא בתרא קי"ט ע"ב):

דכתיב: "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'", ירושה היא לכם מאבותיכם.

מדוע חשוב לחגוג את חג הסוכות כדי לזכור את ההיפך, שאנו לא יושבים בארץ מאבותינו?

נראה, שחז"ל אומרים כאן ענין חשוב. "ונתנה לך" – כל דור צריך להרגיש שהארץ ניתנה לו. הארץ נקנית לנו בכל דור מחדש. עד שנגיע אל המנוחה ואל הנחלה, אנו נמצאים כל הזמן במאבק על הארץ. לשם כך ניתנה לנו מצות הסוכה.
בכל דור יש צורה אחרת למאבק על הארץ. יש דורות שבהם המלחמה נעשית עם נשק, ויש דורות שהמאבק הוא רעיוני – אנו נלחמים בכך שאנו מאמינים שהארץ היא שלנו. האמונה השלמה והבטחון העמוק בקשר שלנו אל הארץ – הם הדרך להיאבק על הארץ. אם כך היה מרגיש עם ישראל – זה היה קורה, וארץ ישראל היתה ניתנת לנו.

בימים אלה, המילים "ונתנה לך" מקבלות פנים חדשות. הארץ ניתנת לנו, ואנו צריכים להתמודד עם המציאות החדשה הזו. אנו צריכים להבין את גודל התקופה, להתחזק באהבה ובקשר עמוק אל הארץ. אנו צריכים לבנות קשר פנימי לארץ, לא בצורה החיצונית, אלא מתוך אמונה בתפקיד הגדול שהארץ ממלאת בחייו של עם ישראל, מתוך רצון לפתח את "תורת ארץ ישראל" – את דרך לימוד התורה הראויה לארץ ולדור שאנו חיים בו.
אלו ימים דרמטיים, שיש בהם אור עצום, ואנו צריכים לגדול כדי לקבל את האור. לימדונו חכמים, שהגאולה תלויה ברמתנו הרוחנית, ובלימוד פנימיות התורה2. אנו צריכים להיות ראויים לעוצמות הגדולות של הדור ולישועה המתדפקת על פתחנו.
בע"ה נזכה לראות בעינינו איך כל המהלכים מביאים לגאולה שלמה, בדרכי נועם, במהרה בימינו.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.


1 עי' "משוש הארץ" מהדו"ב עמ' רפ"ה.
2 אגרות ראי"ה ח"ב אגרת תפ"ג: "עזבנו את נשמת התורה, וזאת היא הצעקה הגדולה המקפת בעזה דורות רבים… גדולי הכשרון שבנו, פנו להם בעיקר אל הצד המעשי שבתורה, וגם שם רק במקצועות מיוחדים, עבדוהו והרגילוהו בחינוך, והצד ההרגשי, ויותר מזה הצד העיוני, ומה שלמעלה ממנו ובא אחריו ממילא, הקדשי ההופעי, שבו הגאולה והישועה גנוזה, אותו עזבו לגמרי". עיי"ש עוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן