פרשה כה – סימן ג
המדרש:
מן האדמה אשר אררה ה', עשרה שני רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון שנאמר (שם /בראשית/ ג) ארורה האדמה בעבורך, ואחד בימי למך, שנאמר (שם /בראשית/ ה) מן האדמה אשר אררה ה', ואחד בימי אברהם, (שם /בראשית/ כו) ויהי רעב בארץ, ואחד בימי יצחק שנאמר ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון, ואחד בימי יעקב שנאמר (שם /בראשית/ מה) כי זה שנתים הרעב, ואחד בימי שפוט השופטים שנאמר (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, ואחד בימי דוד שנאמר (שמואל ב כא) ויהי רעב בימי דוד ג' שנים, ואחד בימי אליהו שנאמר (מלכים א יז) חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, וא' בימי אלישע שנאמר (מלכים ב ו) ויהי רעב גדול בשומרון שהוא מתגלגל ובא לעולם, ואחד לעתיד לבא שנאמר (עמוס ח) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק עיקר אוותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד, מתלא אמרין, שילו חטא ויוחנא משתלמא, אתמהא, אמר רבי חייא רבה משל לזגג שהיה בידו קופה מליאה כוסות ודייטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה ואחר כך היה תולה קופתו, לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולין לעמוד בהן, רבי ברכיה הוה קרי עליהון נותן ליעף כח, רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם, רב הונא בשם ר' אחא אמר אחד בימי למך ואחד בימי אברהם, רעב שבא בימי אליהו, רעב של בצורת היה, שנה עבדה שנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה, שנאמר (מלכים ב ו) עד היות ראש חמור בשמונים כסף, רעב שהיה בימי שפוט השופטים, ר' הונא בשם רבי דוסא אמר מ"ב סאין היו ונעשו ארבעים ואחת, והא תני לא יצא אדם לחוצה לארץ אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע, א"ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל אם היה מוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא לחוצה לארץ ואילו אלימלך יצא לפיכך נענש.