ויקרא פרשת הנגעים – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.
בספר תורת לוי יצחק עמ' שנ"ז נאמר:
וצוה הכהן ופינו את הבית… ולא יטמא כל אשר בבית (ויקרא י"ד, ל"ו)… אמר רבי מאיר… אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי קל וחומר על ממונו החביב (נגעים פי"ב מ"ה)
י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן הן כנגד י"ג מידות הרחמים. אם כן המידה הראשונה, קל וחומר, היא כנגד השם א-ל.
והנה מצינו שמשה בתפילתו על מרים שתתרפא מצרעתה, אמר שם א-ל, "א-ל נא רפא נא לה" הרי ששם א-ל שייך לרפואת הנגעים.
והשיב לו הקב"ה "ואביה ירק ירק בפניה… תסגר שבעת ימים", מדת קל וחומר, כי משה הזכיר שם א-ל שהוא כנגד מידת קל וחומר.
ואף כאן לענין מה שחסה התורה בנגע הבית שלא יטמא כל אשר בבית שהוא כמו רפואת נגע, יש מדת קל וחומר. עכ"ל.
נראה להטעים הדברים על פי דברי האר"י. מדת קל וחומר היא כאשר חלק נידון בחסד וחלק בדין.
נגעים הם בודאי מידת הדין. רפואתם, אפוא, שייכת היא למידת החסד.
הנגעים הם שיא הופעת מידת הדין. "אין ברע למטה מנגע" (ספר יצירה פ"ב מ"ד).
שם א-ל הוא הופעת מידת החסד הבאה לתקן את הדין. ע' פרדס רימונים שער השמות פרק ה'.
אף שהנגע הוא מידת הדין בשיא חומרתה, יש בה דרך לרפואה, ובתוך תוכה יש חסד א-ל.
על כן שייכת היא למדת קל וחומר.
בנגעים עצמם אנו מוצאים שיש בהם מידת הדין מצד הייסורים ומדת הרחמים מצד הריפוי והשכר הבא עקב הייסורים. על כן מצאנו שלמדו עניינם בקל וחומר.
כך אומרת הגמרא בברכות (ה' ע"א) על פי הפסוק "אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו":
"ומתורתך תלמדנו" אל תקרי תלָמדנו אלא תלְמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה.
כבר בפסוק אנו מוצאים את החסד והדין. "אשרי הגבר אשר תיסרנו" "אשרי" שייך למידת החסד ו"תייסרנו" למידת הדין ועל כן ראוי ללומדו בקל וחומר שהייסורין הם החומר וה"אשרי" הוא הקל.
אף במשנת נגעים (פי"ב מ"ה) כן. וזה לשון המשנה:
אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים.
על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו.
אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחמר על ממונו החביב.
אם כך על ממונו, קל וחמר על נפש בניו ובנותיו.
אם כך על של רשע, קל וחמר על של צדיק.
הנגעים הם החומר ובנגעים אנו לומדים "שהתורה חסה על ממונו" שזו הנהגת רחמים. אם על ממון בזוי שהוא בחינת דין חסה התורה, על ממונו החביב שהוא בחינת חסד, קל וחומר שתחוס התורה.
יש כאן לימוד מיוחד כפי שעולה מהמשנה בנגעים (שם) הלומדת ממה שמפנים את הכל מן הבית על מנת שלא יטמא כל אשר בבית.
לפי משנה זו נראה שדעתו של רבי מאיר היא שלא נתנה פרשה זו אלא ללמדנו כיצד להתייחס לסובב אותנו. התורה הדגישה שחסה היא על ממונו הבזוי ומכאן נלמד להתייחס לממון בכלל ולנפשות ביתנו ולאנשים שסביבנו. וכל זה נלמד מפרשת נגעים.
נתיחדה פרשה זו העוסקת בנגעים שהם בחינת מידת הדין שבאה לפגוע ברשע.
בתוך דין זה מוצא רבי מאיר קורטוב של חסד. התורה מצווה לפנות מן הבית דברים כדי שלא ייטמאו. כיון שיש כאן חסד ויש כאן דין, הרי שפרשה זו ראויה להידרש בקל וחומר השייך להנהגה מיוחדת זו שיש בה צד של חסד וצד של דין וזאת עושה רבי מאיר ומלמדנו שרצון התורה הוא שנחוס על ממונינו ועל הנפשות שסביבנו.