מכילתא בא (י"ז, ז') – לימוד מקל וחומר
מכילתא בא י"ב (ז'):
מאדם ועד בהמה –
מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות.
כוצא בדבר אתה אומר: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' (בראשית ז כג)
כיוצא בדבר אתה אומר: ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים (שם יט יא)
כיוצא בדבר אתה אומר: ואכבדה בפרעה ובכל חילו (שמות יד, ד).
כיוצא בדבר אתה אומר: הכה תכה את יושבי העיר ההיא וגומר (דברים יג טז).
כיוצא בדבר אתה אומר: וצבתה בטנה ונפלה יריכה (במדבר ה כז) – אבר שהתחיל בעברה תחלה.
אף כאן אתה אומר: והכיתי כל בכור מי שהתחיל בעברה תחלה, ממנו התחילה הפורענות.
והלא דברים קל וחומר: ומה אם מדת פורענות מעוטה, מי שהתחיל בעבירה לוקה תחלה, קל וחומר למדה טובה שמרובה.
דרשו ק"ו ומה מדת פורענות מעוטה ממי שהתחיל בעבירה לוקה ק"ו למידה טובה שמרובה – ומה מדת פורענות מועטה אמר הקב"ה לעשות ועשה, מדה טובה מרובה על אחת כמה וכמה – נראה ששייך לק"ו שמדה זו היא חסד ודין קל וחומר, שאם במידת הדין בפורענות, שהיא מעוטה שכן באה מן הצמצום אמר הקב"ה ועשה, ק"ו למדת החסד שהיא ההתפשטות וכן במי שהתחיל שאם במדת הדין המצומצמת יש משמעות להתחלה בוודאי שבמדת החסד יש משמעות וערך להתחלה.
לדוגמאות נוספות המתייחסות למידה טובה המרובה ממידת פורענות ראו כאן