ברכות נ"ד (ע"א) – לימוד מקל וחומר
ברכות נ"ד ע"א:
ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו… ורקיקה מקל וחומר
ובגמ' ס"ב (ע"ב) מובאת התוספתא:
ורקיקה מקל וחומר ממנעל ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה (שמות ג) "של נעליך מעל רגליך" רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן
רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר (אסתר ד) "כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק" והלא דברים קל וחומר ומה שק שאינו מאוס לפני בשר ודם, כך רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן
יש להבין לשון המשנה שאמרה רקיקה מק"ו, ולא אמרה בכל הדברים האחרים את מקור לימודם.
רקיקה שייכת לקל וחומר (במדבר י"ב י"ד):
ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים
ודרשו חכמים:
קל וחומר לשכינה
דרשה זו היא מקור למידת קל וחומר והיא הדוגמא המובאת בברייתא בספרא.
אחד המקורות לצורת הלימוד מקל וחומר, היא מרקיקה. שם מקור ההבנה שהרקיקה מביעה יחס שלילי לדבר.
על כן אמרו "רקיקה מקל וחומר" שיש בביטוי זה גם את המשמעות שהמקור להתייחסות לרקיקה הוא גדר קל וחומר ששם מקורו.
גם בחליצה אמרה תורה "וירקה בפניו" כביטוי לנזיפה על שאינו קורא שם לאחיו. שם יש גם מנעל "וחלצה נעלו" שמכאן שנעילת נעל יש בה כבוד, ואינה בזיון.
ממנעל למדנו שאדם בהליכותיו ובצורת התנהגותו מבטא יחס לקודש. "של נעליך". נראה שהבעיה במנעל היא שלא יחצוץ בינו לבין הקדש וישאף לגעת בקודש. לכן אף שיש במנעל דרך כבוד, צריך לחלצו כדי לכבד את הקדש ולבטא רצונו להתחבר אל הקודש. קל וחומר לרקיקה שמבטאת בזיון.
אם ננסח בלשון האר"י יש לומר שמנעל שייך להנהגת הקשר והחיבור (חסד – קל) ורקיקה שייכת להנהגת הריחוק והסלידה (דין – חמור).
בהר הבית שאיפתנו וכיסופנו לחיבור ולקשר ולאהבה ולחסד. על כן למדנו שאם מנעל שיש בו הנהגת החיבור נאסר, קל וחומר לרקיקה שיש בה הנהגת הניתוק שתיאסר.