עירובין כ"א (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.
עירובין כ"א (ע"ב):
ת"ר מעשה בר"ע שהיה חבוש בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורין אמר לו היום מימך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין ונתן לו חציין כשבא אצל ר"ע אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך סח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים שאטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין אמר לו מה אעשה שחייבים עליהן מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו כששמעו חכמים בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה.
ועי' תוס' ד"ה "מוטב אמות מיתת עצמי":
אף על גב דבפ' קמא (ד' יז.) אמר ארבעה דברים פטורין במחנה רחיצת ידים וכל שכן במקום סכנה מחמיר על עצמו היה.
יש להתבונן בתגובת חכמים. לכאורה היה להם להתפעל מעצם המעשה הנורא ומדוע בחרו דווקא ללמוד ק"ו, מזקנותו לילדותו.
עי' רמח"ל קל"ח פתחי חכמה פתח קכ"ג שכתב שבילדותו של האדם כח האש שולט וככל שעוברות השנים, האש שוקעת ואת הכעס מחליף החסד.
על כן י"ל שבזקנה שולט החסד שהוא הקל. אם בזקנה שהיא בחסד החמיר על עצמו והשתמש במידת הדין, קל וחומר שבילדות שבה הדין שולט, שהיה מחמיר על עצמו.
נראה שחכמים שדנו קל וחומר, רצו להדגיש שלא נחשוב שרבי עקיבא כזקן היה מחמיר על עצמו, כאדם ששב בתשובה בזקנותו שתשובתו פחותה מאדם ששב כשהוא עדיין בחינת איש צעיר עם כל הכוחות. כמו שכתב רבינו יונה בשערי תשובה שער ב' הדרך השני:
כאשר יבואו ימי הזקנה והגיעו ימי השיבה ויכל כחו וימעט. וישח יצרו. גם יזכור קצו כי קרוב הוא ויבין לאחריתו וישוב אל ה' וירחמהו. עיי"ש בכל דבריו.
על כן דרשו קל וחומר שבילדותו בוודאי היה מחמיר על עצמו כיוון שמידת הדין החמור שולטת.
ודווקא על ר"ע ראוי לדרוש זאת כיוון שהתחיל ללמוד בגיל מאוחר וילדותו עברה עליו בלא תורה, ומקל וחומר אנו לומדים על אישיותו בילדותו, ושכרו אתו מקל וחומר.