פסחים מ"א (ע"א) – לימוד מקל וחומר

פסחים מ"א (ע"א):

אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות: ת"ר (שמות יב) במים אין לי אלא במים שאר משקין מניין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמן אסורין שאר משקין שמפיגין טעמן לא כ"ש רבי אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מניין ת"ל (שמות יב) ובשל מבשל מ"מ מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר ורבנן האי בשל מבשל מאי עבדי להו מבעי ליה לכדתניא בשלו ואח"כ צלאו או שצלאו ואח"כ בשלו חייב.

ועי' תוס' על המשנה ששואל מה ענין פיסקא זו כאן במשנה בתוך הדברים האסורין משום חמץ.

אין מבשלים את הפסח לא במשקין וכו'. תימה למה שנאו כאן אי משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות א"כ מיד היה לו לשנות בסמוך אחריה:

בודאי חזינן שמים על קמח הם משפיעים ומחמיצין וגם קרבן פסח אסור במים שמא אף הפסח מבושל זה גדר חמץ? לכאורה מצורת המשנה כך הם פני הדברים והיינו שהמים משפיעים גדר של יצה"ר, ודווקא הגבולות הם הענין בפסח, ומים שהם חסד מנוגדים ל"כי אם צלי אש" וכן למצה שצריך שתיאפה מיד והשפעת המים תפוג.
אחד מתפקידי המים הוא שהם גורמים למורכבות. כמו באדמה שהמים הם הגורמים לאחד את החומרים באדמה עם הזרע וכך הוא מונבט וצומח.
תכונת המים לדבק ולאחד ולכן מחמיצים, שמחברים ומרכיבים את החמץ, וכך נעשה חמץ.
המצה והפסח צריכים להיות נקיים מכל השפעה. גבולות, ולכן אש הוא הדרך להפרידם.
דווקא פסח ומצה שעניינם בניסן – חסד, צריכים גבולות ובזכות האש הם מופיעים נכון.
החסד המדבק עיסה ומחבר (כלשון הלשם) הוא חסד ה'. גם לזה יש גבולות ןדווקא בפסח מלמדים אותנו שכדי לחבר צריך קודם כל ללמוד גבולות ולהתחבר לשרש, לפני שמתחברים לשאר דבר דברים שבעולם.
1. שאלת תוס'.
2. לכאורה יש ק"ו מדוע רבי למד מפסוק. האם שייך למילתא דאתיא בק"ו טרח וכתיב ליה בקרא?
הגמ' לא אומרת.
3. נראה שמחלוקת ת"ק ורבי היא האם התורה אסרה בקרבן פסח מים או קדירה ולכן נפ"מ צלי דקר.
לת"ק מים הכוונה שמים עומדים מעל אש. דווקא בפסח צריך אש לאזן את החסד ולקבוע גבולות. דווקא הדילוג והניסים, צריכים גבולות בדמות אש.
לרבי – בישול מול צלי. הקדירה היא האיסור בפסח. הקדירה נותנת כח לחסד להשפיע, אפי' אם אין מים יש נוזלים לבשר שהקדירה נותנת להם להשפיע. הבישול הוא אסור בפסח ולא המים. לא מצד הטעם אלא הצורה שהקדירה מאזנת את השפעת האש.
4. התשובה לשאלת תוס' היא שהשפעת המים אסורה בפסח הן על מצה והן על קרבן פסח מצד הדיבוק והשפעת הטעם. כח הדיבוק של המים בהכנסת חמרים אחרים.
הק"ו מתאים לצורת המשנה.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *