פסחים צ"ט (ע"א) – לימוד מקל וחומר
פסחים צ"ט (ע"א):
מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים שנאמר אויל מחריש חכם.
הרקע לאמירה זו הוא המשנה לעיל (צ"ח):
חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו משלו ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלין משלהן והוא אוכל משלו ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני.
אמר להן אם אחרתי צאו ושחטו עלי הלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהם ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני.
אמר להן ואמרו לו אוכלין כולן מן הראשון ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה
לא אמר להן ולא אמרו לו אין אחראין זה לזה.
מדברי המשנה למדנו, שאם אמרו לשחוט, פעמים שאין תקנה, ואם לא אמרו כלום, זה אוכל משלו וזה אוכל משלו (ע' רש"י).
הרב קוק כתב בעולת ראי"ה במידת קל וחומר:
החומר כבר בא מצד כובד הראש…
החכמים מיוחדים הם בכובד הראש שלהם. הראש עובד ואיתו באות תכניות שונות וכל מיני תסריטים על ההתפתחות והמשכיות החיים.
פעמים שראוי לחכמים לשתוק ולתת למציאות לזרום ולהתברר מעצמה. לא בכל דבר ראוי להתערב ולהביע מחשבות ורצונות.
כשהמציאות מורכבת ויש לה כמה צורות של זרימה והתפתחות, ראוי לשתוק ולא לתכנן ולהביע מחשבות. לא תמיד אפשר לקחת הכל בחשבון ולא תמיד תזרום המציאות על פי רצוננו והבנתנו.
יפה שתיקה לחכמים בעלי כובד הראש, קל וחומר לטיפשים קלי הראש שראוי להם לסמוך על "שומר פתאים ה'" ולא להביע מחשבותיהם.
אפילו החכמים צריכים לנהוג לפעמים כטיפשים, ולשום עצמם כאילמים, קל וחומר לטיפשים.
הקל והחמור היא כפשוטו קל מצד קלות ראש וזרימה וחמור מצד הכובד והמחשבה היתרה.