ברכות ה' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
ברכות ה' (ע"א):
מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה.
ההכרח הוא בחינת דין, ומכאן שהחופש הוא בחינת חסד. כך היא לשון הרב (בהנהגת ק"ו):
… והחומר כבר בא מצד כובד הראש של הכרח ההגנה נגד צד הרצון הסוער ומניע את כל מה שיש בחיים ובהויה.
עבד הוא ביטוי להכרח ויציאתו לחירות היא החופש. ההכרח הוא דין והחופש הוא חסד.
גם העבד יש לו צד של חירות. בדעתו, בן חורין הוא, ואין לאדוניו בעלות על דעתו. אין בעלות על בעל בחירה. על כן עבד ואמה שהזיקו, אין האדון חייב לשלם, כמו שהוא חייב כשבהמתו הזיקה. בעלותו של האדון על בהמתו היא מוחלטת. גם על "דעתה" יש לו בעלות. אבל עבד ואמה בני חורין הם בדעתם ואין לאדונם בעלות עליה.
כשהאדון פוגע בעבדו בשן ועין, משפיל הוא את גופו ופוגע בו, אז צפה ועולה בינתו של העבד, עלמא דחירו שלו, והוא יוצא לחירות כיון שעל דעתו אין בעלות לאדונו.
עי' עולת ראי"ה ח"א (עמ' קמ"ד) "מעלה עשן כל שהוא":
כל מה שהוא מושפל בעולם החמרי המוגבל הלא הוא מוכן לעלות על ידי הארתה הפנימית של הנשמה, המאירה ממקור חייה על כל הנושאים אשר השפלו…
כל המצוי המוגבל והמושפל עולה למעלה ע"י ההופעה הסגולית של הקטרת…
ומכאן בא הקל וחומר.
ומה עבד שהוכה בשן ועין יוצא בהם לחירות ייסורין הממרקים כל גופו של אדם, על אחת כמה וכמה שאדם יוצא בהם לחירות. היינו עולם הבא עלמא דחירו בו זוכה בעל ייסורין השפלת הגוף כולו על ידי מנת הייסורין מעלה ומציפה את אור הנשמה שהיא הבינה.
ניתן לומר שאדם לא בן חורין לקבוע אם יתייסר חלילה או לא. אבל בן חורין הוא לקבוע את יחסו לייסורין בכח הבינה אשר לו, שהיא מקנה לו את החירות לשמוח בייסורין המגלים אור נשמתו ומעלים אותו למדרגת עולם הבא.
ועוד י"ל שמידת קל וחומר כאן היא הנהגת הדין והנהגת הרחמים. הנהגת הדין כלפי העבד וכלפי הגוף והנהגת הרחמים כלפי החירות וכלפי הנשמה.