זוהר ויקרא (ה') וספרא (ב' ה"ד) – לימוד מקל וחומר

שתי מימרות לר"ש על הפסו ק "קרבן לה'" האחת בזוה"ק והשניה בספרא.
בזוה"ק נדרש ר"ש על ידי רבי חזקיה לבאר מילת "קרבן" וזה לשון הזהר (ויקרא ה'):

רבי חזקיה הוה שכיח קמיה דרבי שמעון, אמר ליה, האי דאקרי קרבן, קירוב מבעי ליה או קריבות, מאי קרבן:
אמר ליה, הא ידיע הוא לגבי חברייא, קרבן מאינון כתרין קדישין, דמתקרבי כלהו כחדא, ומתקשרן דא בדא, עד דאתעבידו כלהו חד ביחודא שלים, לאתקנא שמא קדישא כדקא חזי:
הדא הוא דכתיב קרבן לה', קרבן דאינון כתרין קדישין, לה' הוא, לאתתקנא שמא קדישא, וליחדא ליה כדקא יאות, בגין דישתכחו רחמין בכלהו עלמין, ושמא קדישא יתעטר בעטרוי, לאתבסמא כלא:
וכל דא בגין לאתערא רחמי, ולא לאתערא דינא, ובגין כך לה' הוא, ולא לאלקי"ם, לה' אנן צריכין לאתערא רחמי, ולא לאלקי"ם, רחמי בעינן, ולא דינא:

וכתב רח"ו בביאור הדברים (מובא בידיד נפש על דברי הזהר):

הקשה, כי לשון קרבן מורה על ענין התקרבות עניינים אלו עם אלו וקצתם אף קצתם וכאן הענין אינו כן רק לקרב זה הקרבן אל השי"ת, ולכן היה לו לומר לשון קירוב או קרובה לה' וזה פשוט מטבע הלשון.
ותירץ רשב"י כי כן האמת כי הנה קרבן, רצונו לומר, קירוב הדברים קצתם אל קצתם וכן הוא כאן כי סוד זה התמיד וזו העולה אין הכוונה הקרבתה לקרב את העולה הזו אל השי"ת, רק הכוונה כדי שלמעלה יתקרבו הכתרין עילאין אלו עם אלו ויתחברו יחד וזה קרבן לה', כלומר קירוב עולה זו נקרא קרבן ממש כי מתקרבין ומתחברין הספירות העליונות לה' ר"ל כדי שהשם ישרה עליהן.

וב"אור חמה" באר אף הוא דברי רבי שמעון וזו לשונו:

… ואמרו ב"יחודא שלם" ירצה שיעלו המידות זו מזו עילוי נפלא שלא יובדלו המידות והעילות זו מזו אלא יתרבה אור מאצילם בכלם תוספת עילוי עד שיהיו כולם מיוחדות במידה אחת וזה אי אפשר אם לא על ידי ייחוד הנובע בין חכמה ובינה ותפארת ומלכות, והייחוד הזה לא יימצא אלא בתנאים, והם "לתקנו שמא דא" היינו שם הוי' והיינו לתקן תחילה בחינות כל אות, ואחר תיקון כל אות ואות, אח"כ לייחד ולקשר האותיות וזה שאמר "לתקנא שמא דא וליחדא ליה כדקא ראות" כי נוסף על הייחוד יצטרף קשר י-ה עם י-ה והטעם שלא ימצא הרחמים בנפרדים אם לא בקשר ושלמות המדרגות העליונות כנודע…
… ומפני זה גם כן לא אמר "קרבן" סתם דהיינו קרוב האותיות אלא "קרבן לה'" מפני שהיה אפשר בקרוב האותיות שיתקרבו לדין ח"ו לכך אמר "קרבן לה'" דווקא שיהיה קירובן לרחמים. "ובגין כך לה' ולא לאלקים" אם קרבן סתם אנו חוששין את הדין כל שכן "קרבן לאלוקים" בפירוש…

ביאור דברי רבי שמעון לפי דבריו הוא שקרבן היינו העבודה לקרב האותיות דהיינו המידות הנרמזות בשם ה'. קירוב זה נעשה בתהליך. תחילה יש לתקן כל אות ואות בפני עצמה. ימין לחוד ושמאל לחוד ואמצע לחוד ואח"כ לייחדם לשם אחד.
התהליך הוא שרי בפירודא וסיים בחיבורא, וזה לשם ה' לרחמים ולא לדין. נראה שמה שאמר שח"ו שיתקרבו האותיות לדין היינו במגמה של פירודא, בחי' "פרט הצריך לכלל" שהכלל נותן כח לכל פרט להופיע בנפרד.
על כן לא די ב"קרבן" לבד, שהוא חלילה יכול להיות במגמה של דינא ופירודא, אלא "קרבן לה'" שייחוד שם ה' הוא מגמתו ותכליתו.
על פי דברים נשגבים אלו של רבי שמעון יש להבין גם את דבריו בספרא (דבורא דנדבה פרשתא ב' ה"ד):

אמר ר' שמעון מנין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים, (אחא יאמר עולה לה', מנחה לה', שלמים לה'), ת"ל "קרבן לה'".
והלא דברים קל וחומר ומה מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים לבטלה על הקרבן על אחת כמה וכמה שאין מזכירים ש"ש לבטלה.

רבי שמעון לומד שפסוק זה הוא בהנהגת קל וחומר.
האר"י ביאר מידה זו שהנהגתה היא:

כשהעולם נידון קצת ממנו בדין גמור, וקצת ממנו ברחמים גמורים, ומרחם על העולם.

דהיינו שכל אות ואות נתקנת בפני עצמה.
על כן אומר רבי שמעון שקרבן שהוא קירוב האותיות צריך להיעשות שקודם כל אות בנפרד וזו הנהגת הדין, ואח"כ באה המגמה והתכלית לייחד האותיות בשם הוי' הקדוש. זו היא הנהגת קל וחומר. וביאור דבריו שאם בקרבן שעתיד להתקדש אנו מתחילים קודם עם האותיות כל אחת לעצמה, שזו הצורה בה הדברים מופיעים במציאות, שלוקחים בהמה, ויש לנו את האדם וכוחותיו ואת הבהמה וכוחותיה, יש את המקדש, כליו ועובדיו, ואנו אומרים "קרבן" וממשיכים לומר "לה'" שאת כל הבחינות הללו אנו מייחדים לה' להופעת שמו ברחמים.
ואם כך בקרבן העתיד להתקדש, אנו מתחילים בכל כח לחוד ומתוך כך באים לומר "לה'", קל וחומר שלא במגמת קודש, שחלילה יכול להופיע הדין, וחלילה יכולה להיות הבחינה של שרי בייחודא וסיים בפירודא, שהדין הוא עלול להיות חלילה התכלית.
מובן, אפוא, מדוע רבי שמעון שלמד המילה "קרבן" כקירוב המידות והאותיות זו לזו בדרך של שרי בפירודא, לומד דווקא פסוק זה בהנהגת קל וחומר, שהיא הנהגה של שרי בפירודא במטרה של ייחודא שזו בחי' קל וחומר שמטרתו שירחם ה' על העולם כמו שמסיים האר"י הנהגה זו "ומרחם על העולם".

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *