תענית ח' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
תענית דף ח' (ע"א):
אמר רבי אמי בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מניין מחולדה ובור ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.
ועי' רש"י ותוס' עניינם של חולדה ובור.
בערוך מביא המעשה בשלמות שהבתולה שמרה אמונים ולא נישאה לאיש והאיש לא שמר אמונים ונשא אישה ומתו ילדיו וגרש אשתו וחזר ונשא אותה בתולה ונתברכו בילדים ובנכסים לאורך ימים ומסיים בפסוק "עיני בנאמני ארץ לשבת עימדי".
הכוונה ל"גדולים בעלי אמנה" שמקבלים שפע גדול מן השמים על אמונתם כמו שהיה באותו מעשה שנתברכו בבנים ובנכסים.
עניינה המיוחד של האמונה הוא שבזה מתקיימים הדברים בארץ. "נאמני ארץ". כל אחד זקוק לחברו על מנת שתתיישב הארץ ויהיה לו קיום בשפע. האמונה היא צורת הקשר הראוי בין אדם לחבירו בחינת "נשאת ונתת באמונה".
מחולדה ובור למדנו, שכל הבריאה שותפה לקיום הדברים באמונה. מעשה והבטחה שנעשים בפני בריותיו של הקב"ה יש להם קיום בדומה למעשה הנעשה בעדים שהעדים מקיימים המעשה בעצם ראייתם ושותפותם.
עניין זה שייך במיוחד להנהגת קל וחומר.
ה"הכרח" נבחן כדין וחומר, וה"אפשר" נבחן כקל.
אם חולדה ובור שמציאותם היא אפשרית ולא הכרחית, כבר יוצרים מציאות של מחוייבות והכרח לקיים ההבטחה, הקב"ה שמציאותו הכרחית והיא קיומו של עולם, על אחת כמה וכמה שהאמונה בו יוצרת מחוייבות הכרחית לקיים הבטחתו ואמונתו.