שבת (כ"ו ע"ב) – לימוד מבנין אב ומכלל ופרט

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

שבת כ"ו (ע"ב):

תני דבי ר' ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים

ופירש"י:

ופרט לך הכתוב באחד מהן – בטומאת נגעים כלל תחלה ואח"כ פרט "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" כלל "בבגד צמר כו'", פרט אף כל בגדים הסתומים ילפי' במה מצינו דהוא בנין אב דאינו אלא צמר ופשתים.

כלל ופרט
בגד הוא כלל. כולל הוא תפקידים רבי: כיסוי ערוה, חימום, ביטוי לשמחה כבגדי שבת ויו"ט, ביטוי לקדושה כבגדי כהונה, ועוד.
צמר ופשתים – פרט. רק צמר ופשתים מחוברים לאדם לעשותם חלק מעצמותו. על כן מופיעה הצרעת בבגדי צמר ופשתים, שכן מידותיו וחטאיו של האדם מתגלים בכל אשר מחובר אליו, הנחשב חלק מעצמו.

בנין אב
לשון האר"י בבנין אב:

לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח. או ההוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד.

אדם הוא אב, שהוא בחינת תפארת1, והוא ממשיך את כוחותיו אל בגדיו, שהם בחינת נצח והוד שלו2.
צרעת הבגד היא ביטוי להמשכת האדם אל בגדיו.
חטאי האדם המקולקל במידות מגונות, מתגלים בצרעת הבגד הבאה בבגדיו.
כשם שביארנו במצוות כיסוי הדם שהמֵצָוֵה ממשיך עצמו אל המצוה, כך בצרעת הבגד האדם ממשיך עצמו אל בגדיו וזו בחינת בנין אב המלמד על כל הבגדים שבתורה.


1 "תפארת אדם לשבת בית" (יישעיהו מ"ד, י"ג).
2 עי' ערך לבוש בקהילת יעקב ועי' זהר משפטים קי"ב:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן