יחס הנגלה והנסתר
כלל זה מבוסס על הכלל נשמת התורה.
הכלל: הנגלה דן בדרך התגובה המתאימה למציאות, והנסתר מברר את מקורה הרוחני של המציאות, מדוע היא בנויה כפי שהיא.
אחד הביטויים לשאיפת החיבור בין הנגלה והנסתר הוא התייחסות לדברים המופיעים בספרות הפנימית (זוה"ק, כתבי האר"י וכדומה) ושייכים לסוגיות הגמרא, כגון התייחסות של חז"ל לארבע אבות נזיקין או לשור המועד וכדומה.
ניתן לשאול, מה מקומם של דברים אלה בלימוד הגמרא? כיצד דברי הזוה"ק המדמים את מחריבי בית המקדש לשור המועד1, או קושרים את דין אונס ומפתה לקשר קוב"ה וכנסת ישראל2, יכולים להילמד עם הסברות ההלכתיות שעולות מדברי הגמרא?
יש להרחיב מעט על עניינה של תורת הנסתר, וההבדל בינה ובין הנגלה.
בצד הנגלה של התורה, אנו מתייחסים למציאות כנתון, והדיון הוא כיצד להגיב לנתון זה. בתורת הנסתר, לעומת זאת, אנו מתייחסים למקורה של המציאות, והדיון הוא כיצד מן השורש הפנימי יצאו הענפים אותם אנו פוגשים במציאות הנתונה לפנינו.
דוגמא יכולה להבהיר את העניין.
אדם אוכל. בלימוד הנגלה נשאל: האם האוכל כשר? האם צריך לברך? מה עליו לברך על אכילתו? וכדומה.
תורת הנסתר ניגשת לעניין ממקורו ושואלת: מדוע האדם נברא כאוכל? מדוע נברא האדם כך שיהיה זקוק לצורך קיומו לקבל מן העולם הסובב אותו? והתשובה: אכילתו של האדם מקשרת אותו עם הבריאה כולה, ומרוממת את הבריאה לדרגתו. כשהאדם אוכל לחם, הרי שהלחם עבר מדרגת "צומח" לדרגת "מדבר", וזהו עילויו, כמובא בשם ר' נחמן3 (ליקוטי הלכות, הל' ברכת הפירות, הלכה ה'):
והנה ידוע שכונות האכילה כדי לברר הניצוצות שנפלו לבחינת כח המדמה כח הבהמיות בחינת צומח חי להעלותן לבחינת מדבר. ועל כן צריך לברך קדם האכילה, כי הברכה הוא בחינת שבח ה' וגדולתו ועל ידי זה נכנע כח הבהמיות כנ"ל. ואזי יכול הנפש שיש שם לעלות ממדרגת דומם צומח חי למדרגת מדבר כנ"ל.
גם בסוגיות הלכתיות, בענייני "נשים ונזיקין", יש הבדל דומה בהתייחסות של חלקי התורה השונים.
בהתייחסות לדין בור, למשל, אין שואלים רק מה הדין במקרה שנפל אדם לבור. בתורת הנסתר שואלים – כיצד הגיעה לעולם מציאות של בור? מהו העולם הרוחני שבירידתו לעולם המעשי יצר את דיני הנזיקין, האישות וכדו'?
פעמים רבות ניתן לראות, כי מחלוקות בין אמוראים או בין ראשונים נובעות משתי התייחסויות שונות לנושא המחלוקת, האחד מתבונן בהסתכלות נגלית, ובוחן את דרך התגובה המתאימה ביותר במקרה מסוים, והשני בוחן את מקורו הרוחני של העניין, וממנו גוזר את ההתייחסות המעשית, ופעמים שהמחלוקת נובעת מכך שכל דעה רואה את השורש בדרך אחרת.
1 ח"ב קי"ח ע"ב.
2 ח"ג רע"ז ע"א.
3 ועי' בדברי הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה א', עמ' קמ"א): "ונאכלין לפנים מן הקלעים. האכילה המקודשת, שהכפרה באה עמה, הרי היא אכילה צנועה מאד. לא הנטיה הבשרית, ולא קיומה של הגויה, ולא יצירת כח חמרי לעבודת מעשה גופני, הוא הדבר המביא ומבסס את האכילה הזאת, כי אם מה שהוא חבוי וצנוע, מונח בחדרי חדריה של הנשמה, סתור תחת המכסה של הקלעים פנימה, החזרת כח החיים והמפעל שבבשר למקורו הקדוש העליון, בטהרת סוד גניזתו המוצנעת. ונאכלין לפנים מן הקלעים".