י"ג מידות

תמורה י”ג (ע”א) – לימוד מכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד

תמורה י”ג (ע”א):

אמר ר”ש והרי מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות אף כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות.

הנהגת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד היא הנהגת הבריאה. “דבר” היא בחי’ מלכות שיצאה מחיבורה בתפארת, וזו בחינת בריאת העולם, שהעולם כביכול “ננסר” להיותו מציאות שלימה בפני עצמה.
לא ללמד על עצמה יצאה אלא על הכלל שהוא התפארת שירדה להתחבר עם המלכות1.
“מעשר” הוא בבחינת המלכות. כך מתבאר בתיקו”ז2. הוא יוצא מן הכלל להיותו מוקדש לקרבן, בפני עצמו. יוצא הוא מכלל כל הקרבנות, על מנת ללמד דין תמורה שהוא רק בקרבן יחיד וקרבן מזבח.
הדרשה בתיקוני הזהר הוא על מלת “בראשית” המתאר את בריאת העולם. יוצא הוא מן הכלל ונעשה מציאות מקודשת הראויה לקרבן. כך גם הבריאה היא בחינת ראשית שיצאה מן הכלל העליון להיות מציאות של קדושה בפני עצמה. זו המגמה והתכלית של הבריאה “כאשר מבואר


1 לשון האר”י בביאור מדה זו היא:
לפעמים מקבלת מן הת”ת בסוד למודי ה’, ע”י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והת”ת בנצח, בסוד שם הוי”ה בנצח, ואדנ”י בהוד. והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה ד”ו פרצופים, והמלכות שנקראת דבר, היתה בכלל הת”ת הנקראת כלל ונכללה בו, ויצא מן הכלל שהוא ת”ת, ונדבקה בלמודי ה’. וזהו כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד ע”ע יצא על המלכות לבד שתהיה היא לבדה בלמודי ה’ למטה, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, שגם הת”ת יזדווג עמה שם בלמודי ה’ למטה. כיצד – ת”ת בנצח בימין בשם הוי”ה, והמלכות בשמאל בשם אדנ”י, ויתחברו אז שניהם ע”י היסוד, בסוד יאהדונה”י כנזכר בתיקונים. נמצא שע”י ירידתה במקום הת”ת, ירד הת”ת ג”כ עמה בלמודי ה’, שהוא נ”ה, וזהו אלא ללמד כו’. ועוד, כאשר ירדה המלכות מאת פני המלך למטה, לא לבד גרמה לת”ת שנקרא עצמו, כמשארז”ל משה מפי עצמו אמרו, שהוא המקום שהיתה שם תחלת אצילותה בין ב’ זרועין, כי יצטרך המלך כאשר ירצה לדבר עם הכלה, לרדת למקומה בלמודי ה’, כי זולת זה א”א להתדבק גופא בגופא, אלא גם ראש המלך בסוד רישא, ירד גם הוא למטה, כדי שיהיה החיבוק שלם, גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו ללמד על הכלל כולו יצא, לומר שהת”ת כולו בכללו, ירד בלמודי ה’, ולא הת”ת בלבד, שהוא בסוד גופא. ועוד, גם טרם רדתה למטה, יצדק אומרו כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, כי נוקבא יצאה מאחוריו, בין ב’ דרועין דיליה לעומת החזה, ומשם נעשה לה ראשה וזרועותיה, שהם חו”ג שבה, נגד נ”ה שבזכר. ונ”ה שלה שהם למודי ה’, יצאו מן הכלל שהוא ת”ת, ואין להם על מה שיסמוכו בת”ת, והוצרך הזכר העליון למשוך את רגליו למטה ג”כ להיות היא עזר כנגדו, ולא חוצה לו. וזהו כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, הם נ”ה, שיצאו מן הכלל סוד הת”ת, לא ללמד ע”ע כו’ אלא ללמד על הכלל כולו יצא, שהוצרכו למודי ה’ הזכר העליון להתפשט למטה, וכל זה בכלל מדה שמינית:
2 וזה לשון תיקו”ז (דף ל”א ע”א): “בראשית, עלה אתמר ראשית מעשר דגנך, ודא מלכות דאיהו מעשר”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.