המדרש בחז"ל

א. לימוד המדרשים כסדרם
צורות רבות יש ללימוד מדרש.
יש הלומדים מדרש בדרך של לימוד מדרשים נבחרים העוסקים בנושא מסוים, או לקוחים מדרשות על פסוק או פרשה במקרא. הלומד כך בוחר מכלל המדרשים את המדרשים המתאימים למהלך אותו הוא רואה בפרק או בדברי חז"ל.
בלומדנו כך את דברי חז"ל שבמדרש, ראינו כי אנו לומדים את עצמנו, ולא את המדרש. המדרשים משמשים את הלומד להוכחת דעתו ולביסוסה, אך אין הוא לומד את דברי חז"ל, ומעמיק במשמעותם כשלעצמה.
בדברי הרב קוק זצ"ל יש הדרכה ללימוד מדרש (אגרות ראי"ה ח"א, אג' מ"ג):

ידע כבודו, שכל עיקר כונתי בחוברותי, ובכל מה שאני כותב, הוא רק לעורר לבב תלמידי חכמים, זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה, בין במוסר בכל הדרכים הנמצאים עמנו מקדושי עליון, בין במחקר בכל הספרים הקדושים שהנחילונו רבותינו הגאונים בעלי המחקר, בין בקבלה על פי כל הדרכים שהם מורשה לנו מאבותינו זי"ע, בין על דרך הראשונים, בין על דרך האחרונים, בין על דרך החסידות, בין על דרך רבינו הגר"א והרמ"ח לוצאטו ז"ל. וללמוד את כל הספרים עם דברי זוה"ק וספד"צ, ספר הבהיר וספר יצירה, וכל מדרשי חז"ל, בעיון ובבקיאות, צריך על זה התמדה גדולה, ממש כהתמדת הש"ס ופוסקים…

ואכן, הרב עצמו נהג כך, כפי שהעיד בפני תלמידו, הרב משה צבי נריה זצ"ל (חיי הראי"ה עמ' ק"ע):

מדרש למדתי כמו שלומדים גמרא.

לימוד המדרש כלימוד גמרא הוא לימוד שיטתי, שורה אחר שורה ופסקה אחר פסקה. השיטתיות גורמת לכך שאנו לומדים את דברי חז"ל, ולא רק מוצאים את השקפתנו בדברי חז"ל.
לשתי דרכי הלימוד יש ערך. אנו רואים את תפקידנו בשיעורי המדרש בלימוד דברי חז"ל והבנתם, שיהיו הם כשכל הפועל עלינו, ולא כשכל הנפעל, שאנו מפעילים אותו על פי דרכנו.

כשם שהגמרא היא לקט דברי חז"ל על המשנה, כך המדרש הוא לקט של דרשות חז"ל על פסוקי המקרא, שנאמרו על ידי חכמים שונים ונלקטו מבתי מדרשות שונים. הלימוד השיטתי של המדרש כולו הוא תורה שלמה הכוללת את דעותיהם השונות של חז"ל, בחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

ב. מדרש ונבואה
באגרת נוספת, בה קורא הרב קוק זצ"ל לפתוח פתח במחיצה שבין חכמת ההלכה וחכמת האגדה, מבאר הרב את מקורה של האגדה (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת ק"ג):

…כן הוא בענין חכמת ההגדה עם חכמת ההלכה, שיסוד הראשונה חכמת הלב והרעיון, שכל ההלכות המרובות התלויות בדעה ובמחשבה נובעות ממנה, והשניה היא חכמת המעשים. ששניהם נובעים משני השרשים שמסתעפים מתוה"ק, הם החכמה והנבואה… על כן בארץ ישראל, שהיא מקום הנבואה, יש רושם לשפע הנבואה בסדר הלימוד, וההבנה היא מוסברת מתוך השקפה פנימית ואין צריכים כל כך אריכות בירורים, והיינו "אוירא דארץ ישראל מחכים", ותלמודא בבלאה הוא מטריד להו, וחכמת הנבואה, שהיא יסוד לחכמת האגדה, שהיא הצד הפנימי של שרשי התורה, פעלה בארץ ישראל הרבה יותר מבבבל, שאינה ראויה לנבואה.

מקורה של האגדה, "חכמת הלב והרעיון", בחכמת הנבואה, בשפע רוחני השופע על העולם, ומביא להכיר את מי שאמר והיה העולם (עי' ספרי עקב, י"ג).
מדברים אלה עולה ערך מיוחד ללימוד אגדות חז"ל בארץ ישראל – מקום הנבואה, לימוד המשפיע על הופעת התורה בכללה, ועל החיבור הנדרש בין חכמת האגדה לחכמת ההלכה.

ג. לימוד המדרש – לימוד אמונה
בדברי הרב קוק זצ"ל טמונה הערה נוספת. לימוד המדרש הוא חלק מלימוד האמונה. במדרשים מובאת דעת חז"ל בנושאים רבים של השקפת עולם, מידות, האדם והעולם ועוד. לימוד המדרש מפגיש את הלומד עם החלק האמוני של התורה שבעל פה, על פי מסורת חז"ל.
אחד מחידושיה של תורת ארץ ישראל הוא ההתייחסות ללימוד אמונה (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת קמ"ו):

לא תוכל לעד התורה להיות מצומצמת רק בחקר הלכה המעשית לבדו. החלק הרוחני שבתורה, לכל רחבו, עמקו והיקיפו, מוכרח גם הוא למצֹא מקום בישיבה. האגדות, המדרשים הנגלים והנסתרים, ספרי המחקר והקבלה העיונית, המוסר והרעיון, הדקדוק, הפיוט והשירה, כמובן של חכמי אמת וחסידים הראשונים, גם הם הנם גופי תורה, שאף על פי שאי אפשר לתן להם כל כך זמן וכל כך קביעות, כמו ההלכות והתלמודים, הפוסקים הראשונים והאחרונים, מכל מקום אי אפשר כלל, ביחוד בימינו, וביותר בארץ-ישראל, הדורשת תעופה רוחנית מבניה בטבע קדושתה, המלוה את כל אוירה, למנֹע את כל אלה מלקחת עבורם מקום חשוב. וצד חידוש זה הוא מוכרח בדורנו, ומוכרח הוא ביותר בישוב החדש, הדורש רפואה רוחנית.

יש צורך בלימוד מסודר של "החלק הרוחני שבתורה", במיוחד מתוך שאיפת אוירה המחכים של ארץ ישראל. שיבת ישראל לארצו צריכה להאיר גם חלק זה של התורה (מאמרי הראי"ה עמ' 414):

אם התחיה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפלה, הארה בתורה, הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה – איננה עדיין תחיה אמתית.

התחדשות לימוד האמונה מחדדת את הצורך בלימוד חלק זה של התורה ממקורו. האגדה היא אבן יסוד בלימוד האמונה (ספרי דברים, מ"ט):

דורשי הגדות אומרים: רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם – למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו.

ידיעת ה' היא מקצוע בתורה, שיש לעסוק בו בצורה מסודרת ושיטתית, ממקורותיו הראשוניים. חז"ל מציינים, שאחד המקורות החשובים לכך הוא לימוד האגדה, המוביל להכיר את מי שאמר והיה העולם.
שאיפה גדולה יש לנו, לקבוע מקום חשוב ללימוד האגדה, בצורה שיטתית וקבועה, וספר זה הוא צעד נוסף בהגשמתה של שאיפה זו.

המדרשים קרובים גם לתורת הסוד. הרבה מיסודותיה של תורת הסוד גנוזים במדרשים, כפי שהרחיב בענין זה הרמח"ל (מאמר על ההגדות):

והנה כבר ידעת שמה שהביא לחז"ל לכתוב דברי התורה שבעל פה אחר היות המקובל אצלם שדברים שבעל פה אסור ללמדם בכתב, היה מה שראו שהיו הדיעות הולכות ומתחלשות באורך הגלות וחליפות הזמנים, והזכרון מתמעט והסברא מתקצרת, ונמצאת התורה משתכחת. על כן בחרו משום עת לעשות לה', לחקוק בספר פירוש המצות כולו, למען ישאר קיים כל הימים, והוא כלל המשנה והגמרא. והנה התבוננו עוד וראו שבחששא זאת שחששו על חלק המצות ראוי היה לחוש גם כן על חלק סתרי התורה ועיקרי האלקיות, אך אין התיקון שמצאו לחלק המצות ראוי לחלק הסודות, וזה כי ביאורי המצות והדינין אין היזק כלל אם יכתבו בספר בביאור גלוי לכל קורא, אך חלק הסודות אין ראוי שימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם, לא מצד יקר המושכלות, ולא מצד עמקם. אם מצד יקרם, כי אינו כבודו של הבורא ית' שימסרו סתריו ביד אנשי מדות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים. ואם מצד עמקם, שהרי הענינים באמת עמוקים מאד ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב, ואם יפגעו בם שכלים גסים אף בלתי מלומדים בעיונים, יוציאו הענינים האמיתים היקרים לשיבושים ודיעות רעות. על כן גמרו לבצוע את הדין, והיינו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההם, ומי שלא נמסרו לו המפתחות יהיו לפניו כדברי הספר החתום וכאלו לא נכתבו כלל. והמפתחות האלה השאירום בידי תלמידיהם שקבלום מידם, ואמנם עליהם סמכו שלא ימסרום אלא לתלמידיהם אחרים הגונים כהם, וכן מדור אל דור. והמה הזהירו וכן צוו לכל משכיל ומלמד שיהיה מזהיר ומכריז לכל, שדברי חכמים וחידותיהם צריכים למוד, ושכל הקרוב להם ואין המפתחות בידו אינו אלא רוצה ליכשל. ואולם אחרי הזהירם האזהרה הזאת, אם יבא איש ויעפיל ליכנס בם והמפתחות אינם בידו, וכשל אחור ונשבר, הנה דמו בראשו יהיה והם את נפשם הצילו.

המדרשים ודברי האגדה כוללים בתוכם את סתרי התורה, ויש לדעת את המפתחות כיצד לחדור אל עומק הדברים.
אף משום כך יש ללמוד מדרש בצורה שיטתית ויסודית, ולא אחת הנה ואחת הנה, כראוי לדברים הבנויים על סתרי התורה וסודותיה.