מצוה כ"ג – לשונות הרמב"ם
המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל השוואת מנייני המצוות השונים.
מצוה כ"ג היא שנצטוו הלויים בה לבד לעבוד במקדש בעבודות ידועות כמו נעילת השערים ואמירת השיר בעת הקרבן, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו "ועבד הלוי". ולשון ספרי שומע אני אם רצה יעבוד ואם לא רצה לא יעבוד, תלמוד לומר "ועבד הלוי" בעל כרחו, כלומר שהוא צווי חובה המוטל עליו בהכרח, וזהו עבודת הלוים. וכבר התבאר במקומות מתמיד וממדות, ונתבאר גם כן בפרק שני דערכין שהשיר לא יאמרוהו זולתי הלוים. וכבר נכפל זה הצווי בזאת המצוה בלשון אחר והוא אמרו "ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים", ואמר בשני מערכין אי זהו שרות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה.
פירוש המצוה
מצוה כ"ג היא שנצטוו הלויים בה לבד – ולא הכהנים, שלא כמצוה הקודמת, שמירת המקדש, בה נצטוו כהנים ולויים כדברי הרמב"ם בלשון המצוה שם – לעבוד במקדש בעבודות ידועות – מסויימות – כמו נעילת השערים – והם הנקראים שוערים, ואמירת השיר בעת הקרבן – והם הנקראים משוררים, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו (במדבר י"ח, כ"ג): "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד". ולשון ספרי (קרח, ד'): שומע אני אם רצה יעבוד ואם לא רצה לא יעבוד – כיון שהתורה אמרה (שם, כ"א): "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד", כלומר שתמורת עבודתו מקבל הלוי מעשרות, הרי שיש לומר שאם מוותר על משכורתו יכול לוותר על עבודתו, תלמוד לומר "ועבד הלוי" בעל כרחו, כלומר – משמעות דברי הספרי, שהוא צווי חובה המוטל עליו בהכרח – ומכאן שזו מצות עשה, וזהו עבודת הלוים – מצוה זו, בה נצטוו הלויים בכלל עבודתם.
וכבר התבאר – ענין המצוה ודיניה במקומות מתמיד וממדות, ונתבאר גם כן בפרק שני דערכין (י"א ע"ב) שהשיר לא יאמרוהו זולתי הלוים – ועל כן אמר בריש המצוה "שנצטוו הלויים בה לבד", שאסור לכהנים, וקל וחומר לזרים, לעבוד במקום הלויים את עבודתם.
וכבר נכפל זה הצווי בזאת המצוה בלשון אחר והוא אמרו "ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים" – הרי שיש שרות ללויים וו היא מצותם, ואמר בשני מערכין (י"א ע"א) אי זהו שרות שהוא בשם ה' – דהיינו בפה באמירת שם ה', הוי אומר זו שירה שהיא בפה.
בכל מנין משלושת מנייני המצוות להרמב"ם, הגדיר את המצוה בהגדרה שונה.
בספר המצוות כתב:
שנצטוו הלוים בה לבד לעבוד במקדש בעבודות ידועות כמו נעילת השערים ואמירת השיר בעת הקרבן, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו "ועבד הלוי".
במנין הקצר, שעל סדר ספר המצוות, כתב:
להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי".
וברמזי המצוות שעל סדר ההלכות, בראש הלכות כלי המקדש והעובדים בו, כתב:
שיעבוד הלוי במקדש.
בספר המצוות הדגש הוא על שבט לוי, עליו הטיל הקב"ה את האחריות לעבודות מסוימות במקדש. הביטוי "שנצטוו הלויים בה לבד" מדבר על שבט לוי ועל כן נקט הרמב"ם בלשון רבים והוסיף המילה "לבד" לאפוקי ישראל מחד וכהנים מאידך.
מתוך כך חלה המצוה על "איש לוי" להיות עובד, דהיינו לקבל על עצמו באופן אישי את האחריות. זו ההגדרה במנין הקצר "להיות הלוי עובד במקדש שנאמר, 'ועבד הלוי'". מתוך "נצטוו הלויים" עוברת המצוה אל הגברא הלוי היחיד.
ומתוך כך – מתוך חובת הגברא – בא הדגש על העבודה המסויימת עליה נתמנה "איש לוי", והיא המודגשת ברמזי ההלכות בהגדרה: "שיעבוד הלוי במקדש". "שיעבוד" קודם "הלוי". לעומת המנין הקצר: "להיות הלוי עובד", שהלוי קודם לעבודה. ודו"ק.