מצוה רכ"א – מצוות אשת יפת תואר
המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל לימוד מצוות ככלי לעיון בסוגיות.
ח. בספר המצוות הגדיר הרמב"ם את המצוה:
מצוה רכ"א, היא שצונו בדין אשת יפת תואר, והוא אמרו יתעלה: "וראית בשביה אשת יפת תאר"…
גם במנין שעל סדר ההלכות (הל' מלכים) הגדיר הרמב"ם בצורה דומה:
כא. דין יפת תואר.
אולם, במנין הקצר שעל סדר ספר המצוות הגדיר בדרך שונה:
לעשות ליפת תאר ככתוב, שנאמר: "וראית בשביה אשת יפת תאר".
ומשמע שלכתחילה יש לעשות לה ככתוב. יש להבין שינוי זה בלשון הרמב"ם.
ביאור המניינים השונים ברמב"ם:
בספר המצוות כולל הרמב"ם את כל הדינים, כדי להרחיב את הגדרת המצוה. במנין שעל סדר ההלכות מביא הרמב"ם את המצוה בצורה בה היא מתקיימת להלכה. במנין הקצר שעל סדר ספר המצוות מגדיר הרמב"ם את המצוה בצורה שמבארת מדוע היא נמנית כמצוה.
הסיבה למנות יפת תאר כמצוה היא רק על הצד שהוא נושא אותה לאשה, זו עיקר המצוה – לשם אישות. אם איננה רוצה להתגייר והוא משלחה, התברר כי לא היה זה קיום מצוה אלא היתר בלבד, לבוא על גויה בשעת מלחמה.
על כן במנין הקצר כתב הרמב"ם: "לעשות ליפת תאר ככתוב" – כלומר לשאתה לאשה, שאז מתקיימת המצוה.
בספר המצוות ובמנין שעל סדר ההלכות כתב "דין יפת תאר", כדי לכלול גם את הדרך השניה, של השילוח מביתו, שאף היא כלולה במצוה זו, אך איננה חלק מהגדרת המצוה היסודית.