ירושלמי כלאיים פ"ה ה"ג – לימוד מקל וחומר
ירושלמי כלאיים פ"ה ה"ג:
איסי בן עקביה אמר אסור לרכב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה את אסור בתערובתן. בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו לא כל שכן את אסור לרכוב עליה.
האר"י ביאר מידת קל וחומר שהיא הנהגה של דין לחוד ורחמים לחוד, וכל אחד נשאר בהנהגתו ולומדים מזה על זה שאם בהנהגת הדין יש קל, קל וחומר שיהיה הקל במידת הרחמים וכן להיפך.
כלאיים שייך אפוא במיוחד להנהגת קל וחומר, הנהגת הצמר לחוד והנהגת הפשתן לחוד, הנהגת השור לחוד והנהגת החמור לחוד.
לומדים מכלאי בגדים על כלאי בהמה. בכלאי בגדים מצינו שמותר ללובשם זה על זה כשכל אחד בא לבדו, ואעפ"כ תערובתן אסורה, בהמה שאסורה הנהגתם גם כשזה ליד זה מובילים קרון, קל וחומר שיהיה אסור שימושם כשהם מעורבים בבהמה אחת כגון פרדה.
עיין בפירוש האר"י לספרא דצניעותא פרק ד', זו לשונו:
כי האבות הן אדם כידוע ועשו וישמעאל הן ימינא ושמאלא כידוע "שור וחמור" עשו שור, פרים אבירים, וישמעאל "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור (ב"ק מט א') ואמו מארץ מצרים אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג) והן קין והבל כנ"ל. ושלא יזדווגו זה לזה כנ"ל לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. והן בעצמן כלאים של צמר ופשתים1.
ויהיה נכון לדרוש על קל וחומר זה:
משפטי ה' אמת צדקו יחדיו – זה קל וחומר2.
כלומר החיבור של כלאי בגדים וכלאי בהמה להיות נדרשים יחדיו בקל וחומר שאף היא קשור ל"לא תחרוש בשור וחמור יחדיו".
1 עי' בפירוש הראקנטי על התורה פרשת כי תבוא: "הזכיר שלשה דברים שור וחמור וצאן הפך ויהי לי שור וחמור צאן הרמז לשלשה אבות העליונים הנקראים בשם זה השור בשמאל שנאמר ופני שור מהשמאל הרמז למדת הגבורה חמור דא חמורו של אברהם אבינו ע"ה הנוער במשמרה ראשונה צאן הרמז למכריע ראשון הנקרא אדם שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד' יז') והנה כלל כל הכחות העליונים".
וקהילת יעקב: "פשתים הוא בחינת גבורה, וצמר הוא חסד כן רמוז בזוהר תזריע דף נ"א ע"א, וכמו שכתב במקדש מלך".
הרי ששור וחמור הם עצמם בחי' צמר ופשתים ועל כן שייכות מצוות אלו זו לזו ונלמדות יחדיו בקל וחומר.
2 ילקוט שמעוני תהילים י"ט.