מכות כ"ד (ע"א) – לימוד מקל וחומר
מכות כ"ד (ע"א):
בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה.
יש לדקדק שהגמ' אומרת "עשות משפט – זה הדין, אהבת חסד – זו גמילות חסדים" הרי שיש כאן דין וחסד.
האר"י בביאורו למידת קל וחומר שזו הנהגת החסד והדין שחלק נידונים בדין וחלק בהנהגת החסד והרחמים.
נראה על כן אמרו שהצנע לכת זו הכנסת כלה והוצאת המת על מנת ללמוד בקל וחומר.
המצוה השלישית מתאים שתהא גם קל וגם חומר ואכן הוצאת המת – זה הדין והכנסת כלה זה גמ"ח, ומתאים ללמוד בקל וחומר שאף היא הנהגת החסד והדין שאם דברים אלו שדרכם לבוא בפרהסיא, אמר הנביא "הצנע לכת" קל וחומר לדברים שבמהותם הם צנועים, שראוי לעשותם בצנעה.
רש"י מבין מהמילה "לכת" שהכוונה לבית המשתה ולבית האבל ככתוב (קהלת ז', ב'):
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו.
ודומה הדבר לגזירה שוה הממזגת את החסד והדין1. ילפינן "לכת" "לכת" ואח"כ ילפינן קל וחומר לכל הדברים שבצנעא.
הלימוד הגדול בסוגיא שכשאדם חש את הנהגת ה' אשר עליו והרי הוא בבחינת "עם ה' אלוקיך", בודאי ראוי שיצניע עצמו. ההתבטלות כלפי שמיא היא התחושה הראויה לאדם הנמצא "עם ה' אלוקיו" ולמדנו בסוגיא שגם הדין וגם גמילות חסדים, הוצאת המת והכנסת כלה, אף שהם דברים מעשיים שבין אדם לחבירו, מכל מקום שם שמים, חל גם עליהם וצריך לעשותם מתוך הבנה שהאדם נמצא "עם ה'" באותה שעה, שהרי מצוות ה' המה, ומצוה לשון צוותא עם ה'.
1 לשון האר"י בביאור ג"ש: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".