מכות ה' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
מכות ה' (ע"ב):
תנא בריבי אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין אמר אביו בני לאו קל וחומר הוא אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא איש אשר יקח [את] אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אמו ובת אביו מנין ת"ל ערות אחותו גילה עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין עונשין מן הדין עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין תלמוד לומר ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא עד שלא יאמר יש לי מן הדין מה אם הוזהר על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו בת אביו ובת אמו לא כל שכן הא למדת שאין מזהירין מן הדין.
נראה לומר שבחי' אין עונשין מן הדין, היינו משום שמיוחדת מידת קל וחומר שהיא מידה השייכת לחיים ולא לאותיות התורה. הקל והחמור הם מופיעים במציאות ונידונים על פי המציאות. הגדרת קל וחמור בדרך כלל היא מה קל ופשוט יותר לאדם ומה קשה לו.
לכן זה נקרא דין. המציאות והחיים הם נבחנים כדינים וגבורות. עי' בספר הביאורים לבעל הלשם (שער העקודים פ"ה אות ז'):
הנה כל האור חוזר בענייננו אשר ירד ואמרנו שהוא בחי' גבורות הנה הוא מאימא כי היא משפעת תמיד להבנים להחיותם ולהאיר בהם… ועליה אמר הרב בעניינו לעיל כי לעולם אין אור המאציל נפסק אפי' רגע אחד, ומשום שהוא מאימא לכן הוא בחי' גבורות, אמנם הם דינין דקודשא ושלהובין דרחימי אבל עכ"פ הוא שהם בחי' גבורות והם מאימא אשר ממנה דינין מתערין.
אין עונשין מן הדין, אולי משום שהדין, מקומו במציאות ולא בתורה, ואין עונשין אלא מן התורה מאותיותיה ומצוותיה.
הלימוד מאחותו אף הוא שייך לבחינה זו. בראשית הבריאה כל אח נשא תאומתו אשר הייתה אחותו מאב ואם. דווקא אחות מאב ואם היא שהולידה את כל הברואים וכל העולם ממנה בא. באחותו נאמר "חסד הוא" ואכן "עולם חסד יבנה".
על כן אין עונשין מן הדין באחותו, שכן המציאות שממנה בא הקל וחומר, היא דווקא נותנת מקום להקל באחותו מאב ואם שהיא הותרה בראשית הבריאה. ודו"ק.