עבודה זרה י"ב (ע"ב) – י"ג (ע"א) – לימוד מקל וחומר
עבודה זרה י"ב (ע"ב) – י"ג (ע"א):
משנה עיר שיש בה עבודת כוכבים והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות: גמרא אמר רבי שמעון בן לקיש לא שנו אלא מעוטרות בוורד והדס דקא מתהני מריחא אבל מעוטרות בפירות מותרות מאי טעמא דאמר קרא לא ידבק בידך מאומה מן החרם נהנה הוא דאסור אבל מהנה שרי ורבי יוחנן אמר אפילו מעוטרות בפירות נמי אסור קל וחומר נהנה אסור מהנה לא כל שכן מיתיבי.
לכאורה קשה הלא ק"ו הוא ומה יענה עליו ריש לקיש. נראה שמחלוקת זו היא לשיטתם במחלוקתם אם דבר תורה מעות קונות או משיכה קונה.
לריש לקיש משיכה קונה ולר' יוחנן מעות קונות.
כבר ביארנו מקורה של מחלוקת זו במדרש על הפסוקים בבראשית אודות הנהר היוצא מעדן ומשם ייפרד לארבע ראשים שם האחד פישון… וזה הארץ ההיא טוב וגו'.
מדרשי חז"ל "וזהב הארץ ההיא טוב" א"ר אבהו אדם פורט זהוב אחד ומוציא ממנו כמה יציאות והיינו שהזהב, נברא להעריך על ידו את החפצים והדברים הנמצאים בעולם וריש לקיש אומר שהזהב נברא לשמש בעצמו בבית המקדש.
לרבי אבהו תלמיד ר' יוחנן הערך הוא עיקר מה שיש לאדם ברכושו. ולריש לקיש השימוש בחפץ עיקר. ומכאן שלריש לקיש משיכה קונה שהיא בגופו של חפץ, ולר' יוחנן מעות קונות שהם ערכו של חפץ.
על כן לריש לקיש "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" מדבר על השימוש בחפץ שהוא עיקר ולא על ערכו שאינו נחשב. ולר' יוחנן הערך נחשב יותר ועל כן אם השימוש בחפץ עצמו אסור ק"ו שאסור לתת את ערכו לע"ז "נהנה אסור מהנה לא כ"ש"?
הקל וחומר לר' יוחנן הוא שהרי פירות בחנות בודאי לבעל החנות, לא לשימוש נועדו כי אם לערכם.
עיקר יציאתם אל הפועל מבחינת בעל החנות היא בקבלתו את ערכם. על כן אם להנות מגוף הפירות אסור, שזה לא צורת יציאתם אל הפועל מבחינת הכמרים בעלי החנות, קל וחומר לתת להם את ערכם של הפירות שזה עיקר יציאתם אל הפועל ועיקר השימוש בעבודה זרה.