סנהדרין ג' (ע"ב) – לימוד מקל וחומר
סנהדרין ג' (ע"ב):
רבי יאשיה מייתי לה בקל וחומר מדיני נפשות ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן.
הריגת אדם הוא "דין קשה" וכך גם כל פגיעה בגופו. לעומת זאת חיסור ממון שלא כדין נחשב כדין קל. הוי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו לכן ממון קל הוא ביחס לנפשות.
אם בנפשות שטעות בדין גורמת לדין קשה בעולם, ואעפ"כ די ברוב לחייב, קל וחומר לממונות, שטעות בהם אינה גורמת לדין קשה, שדי ברוב ואין צריך את כל הדיינים שיפסקו כצד אחד.
לכאורה צ"ע שבנפשות יש הלכה שאם כולם אמרו חובה פוטרין אותו, ואם כן יש פירכא לק"ו שהרי בממונות גם אם כולם אמרו חייב, מחייבין אותו.
ונראה פשוט שבממונות אין מושג של חייב שהרי אם צד אחד חייב השני זכאי, ולכן אין זה פירכא. ואף שבנפשות לחובה חייבין דווקא רוב וא"כ דין הליכה אחר הרוב הוי חומרא ולא קולא בנפשות, צריך לומר שעיקר הלימוד הוא שעצם דין הליכה אחר הרוב זו קולא, וכיוון שיש מציאות של רוב, בנפשות אנו מחייבין דווקא רוב כדי שיהיה בֵרור של הדין, שאם כולם מחייבין יש חשש שאין כאן בֵרור מספיק אבל בממונות אין חשש כזה כי יש שני צדדים וזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, והבֵרור נעשה ממילא בעצם צורת הדין. ודו"ק.