זהר משפטים (צ"ז) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י והרמ"ע מפאנו.
זהר משפטים דף צ"ז (ע"א-ע"ב, אות ס"ד בסולם) עה"כ "כמשפט הבנות ייעשה לה"
היינו דכתיב "ייעשה למחכה לו" כמה דהאי ברתא אשלימת בהאי עלמא אף הכי קוב"ה אשליה לה עשייה אחרא בעלמא דאתי דכתיב " עין לא ראתה אלוקים זולתך ייעשה למחכה לו" והכא כתיב "ייעשה לה".
ובפירוש הסולם:
לומד גזירה שוה "ייעשה" "ייעשה" שאף ייעשה שבכאן הוא בחי' עין לא ראתה אלוקים זולתך.
גזירה שוה "כמשפט הבנות ייעשה לה" "ייעשה למחכה לו".
הגזירה שוה משווה עולם הזה לעולם הבא.
הפסוק "כמשפט הבנות ייעשה לה" נדרש על הנשמה ועל מה שעושה הקב"ה לנשמה:
… כך הקב"ה עביד, לנשמתא זכאה בכל יומא כמה דכתיב "כמשפט הבנות ייעשה לה".
כשחיי העולם הזה של האדם הם ביטוי לנשמתו ומתאימים לנשמתו הרי זו בחינת עולם הבא.
על כן יש גזירה שוה, "הגוזרת"1 את הקליפות והלבוש של עולם הזה, ומתוך כך משוה את עולם הזה לעולם הבא או את נשמת האדם הצדיק בעולם הזה לחיי עולם הבא.
אף זה מהנהגת העולם בגזירה שוה, שלא שתי הנהגות נפרדות כקל וחומר, שחלק נידון בקל וחלק בחומר (ואצלנו היינו אומרים שיש עולם הזה שהוא בחי' חומר ויש עולם הבא שהוא בחינת קל) אלא הנהגה שוה לעולם הזה ולעולם הבא וזו הנהגת גזירת שוה.
1 לשון הרמ"ע מפאנו: "גזירה שוה והיא פעולת התפארת הגוזר ומסרס את הקליפות בכח עליון כי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה להשוואת מידותיהן ליתן את האמור של זה בזה.