תוספתא טהרות (פ"ו) – לימוד מקל וחומר
תוספתא טהרות (פ"ו):
ומפני מה ספק רה"ר טהור אמר להם מפני שהצבור עושין את הפסח בטומאה בזמן שרובן טמאין ואם טומאה ודאית הותרה לצבור ק"ו לספק ר"ש בן גמליאל אומר מפני מה ספק רשות היחיד טמא וספק רשות הרבים טהור מפני שאפשר לשאול ליחיד וא"א לשאול לרבים.
ק"ו ציבור אינו יוצר חיים ורשה"ר אינה מקום התייחדות ויצירת חיים.
ציבור כיון שכבר מאוחד והוא חי. אין ציבור מתים.
ורה"ר אינו מקום התייחדות הנדרשת ליצירת חיים. איש לדרכו פנה.
אם טומאה ודאית הותרה בציבור ק"ו לספק טומאה ברה"ר.
ברה"י – היחיד יש לו בחירה בין קדושה לטומאה. יש דעת לישאל, קשור לבחירה.
רה"י מקום הבחירה. דווקא שם שיש קדושה וחיבור יש גם טומאה.
ספק טומאה – טמאה.
התורה מגינה על החיים במקום שהספק מובנה, רה"י מקום הפרט הספק מובנה וכדי להגן על החיים ספק טמא.
ברה"ר אין הספק מובנה אדרבה, הכל גלוי, זה הרבים, ולכן ספק להקל, הכל גלוי ולכן אינו מקום יצירת חיים בחשאי. החיים באים בחשאי והולכים בקולי קולות. הקולות הם מקום רה"ר.
לכן בירושלמי שהקול יוצא לאנוסה, ספק טומאה נחשב לספק סוטה. ושייך הגנה על החיים.
הק"ו – אם טומאה ודאית הותרה בציבור, כיוון שאינו מקום יצירת חיים ואין את הצורך להגנה כיוון שהציבור חי ואיננו מת, ק"ו לספק טומאה ברשה"ר שאינו צריך הגנה שהכל בפרהסיא ואינו מקום יצירת חיים, על ידי התייחדות.
בציבור אין התייחדות ולכן אין טומאה גם ברה"ר אין התייחדות ולכן ספק – טהור.
טומאה ודאית טמאה שכן היחיד יכול לבחור רק ספק מעלה את המציאות מעל היחיד הידוע, בדומה ל"לא נודע מי הכהו" שעולה למדרגת הכלל, וב"ד הגדול מברר הדבר.