שבת (צ"ו ע"ב – צ"ז ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י.
שבת צ"ו (ע"ב) – צ"ז (ע"א):
תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: 'ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו" ולהלן הוא אומר: 'אבינו מת במדבר', מה להלן צלפחד, אף כאן צלפחד, דברי רבי עקיבא.
אמר לו ר' יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק.
נראה שרבי עקיבא שדרש גזירה שוה במקושש היינו מצד שמדה זו ממזגת דין ורחמים ובכך ממתקת את הדין1.
כבר כתבו תוס' בשם מדרש2 (והוא בתרגום יב"ע) שמקושש לשם שמים נתכוון. עם ישראל בהיותם במדבר אחר חטא המרגלים נתייאשו מכל וכל. המקושש רצה לתת משמעות לחיים והראה להם במותו על חשיבות החיים ועל משמעות מעשהו של כל אחד ואחד.
אחר חטא המרגלים שנגזר עליהם שלא להיכנס לארץ, הבינו ישראל שאין חיוב במצוות. כל ענין המצוות הוא תיקון עולם וזה שייך רק לארץ ישראל. במדבר מקום התהו, רשות הרבים, אין תיקון. אף להיות מצויינים במצוות לקראת הכניסה לארץ אין צורך שהרי לא יכנסו לארץ.
המקושש לימד שגם במדבר יש חיוב במצוות. כשישראל במדבר הרי שהוא מקום תיקון. החיים במדבר צריכים להיות חיים במסגרת ולא בתהו. זאת אשר לימד מקושש הוא צלפחד.
הוא הראה להם שאינם תלושים ממקורם (תולש היה) וכל פרט מחובר אל הכלל (מעמר) ואף ברשות הרבים (מדבר היא רשות הרבים במהותו) יש דל"ת אמות לכל אחד ואינו בטל בישימון (מעביר ד' אמות היה).
רבי עקיבא בלומדו שמקושש הוא צלפחד בגזירה שוה "במדבר" "במדבר" ממתק את דינו ולומד שרק משום שהיו במדבר חטא חטא זה. אדרבה בנותיו שחבבו את ארץ ישראל באופן מיוחד, בודאי בביתן למדו כן ואף הוא בוודאי חבב את ארץ ישראל והוא אשר הכין את עם ישראל להיכנס לארץ ישראל מצויינים במצוות.
על כן לא חש רבי עקיבא לגלותו, כיוון שבגזירה שוה הוא מגלה אותו, הרי שדינו ממותק ומזכירו לטובה.
1 לשון האר"י בגזירה שוה: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".
2 בבא בתרא קי"ט (ע"ב): צלפחד היינו מקושש ומעשה המקושש היה בתחלת ארבעים מיד אחר מעשה מרגלים דאמר במדרש דלשם שמים נתכוין שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחויבין במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים ולא נשאו עד סוף ארבעים שנה כדמוכחי קראי: