חולין ס"ה – לימוד מבנין אב ומכלל ופרט וכלל
חולין ס"ה:
דבי ר' ישמעאל תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות ארבה זה גובאי למינו להביא ציפורת כרמים אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת מנין ת"ל סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב מנין ת"ל חרגול זה רשון למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב הבא ואין ראשו ארוך הבא וראשו ארוך מנין אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם הצד השוה שבהן שיש לו ד' רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו אף כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים וד' כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו יכול יהא מותר ת"ל חגב ששמו חגב אי שמו חגב יכול אין בו כל הסימנין הללו ת"ל למינהו עד שיהא בו כל הסימנין הללו.
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה
בן – בגימטריא ב' פעמים הוי'.
הבן השואל הוא מורכב. יש בו בחי' חסדים ויש בו בחי' גבורות. המורכבות שלו מתבארת מיצירתו מב' הוויות שונות היוצרות מציאות אחת.
כל הארבעה בנים הם מציאות אחת כוללת כל הה' גבורות.
שלש גבורות ממותקות והיינו שבנויות מב' הוויות אחת של גבורות עצמן והשניה של החסדים הממתקין אותה. ושתי גבורות שאינן ממותקות דרך ירידתן, ועל כן הן אינן ממותקות כל צרכן ונשארו בחינת גבורות ושתיהן אף הן בחי' דין אחד שהוא בגימטריא שתי הוויות.
בהיקבץ כל הבנים יחדיו בחינת כנגד ארבע בנים דיברה תורה, הרי הם כלל גדול אחד המורכב מפרטים שונים. בכך נעשין הם חיל גדול של פרטים מרובים המבטאים את המורכבות המרובה של הבנים.
בנושא דין ארבעה בנים הם שמונה הוי'ות. אשר צירופיהן היא הבונה את הבנים.
הצירוף הוא שיש ג' חסדים חסד בחסד, חסד שבגבורה וחסד שבת"ת.
ויש את הג' גבורות הממתקות בחסדים: גבורה שבחסד, וגבורה שבגבורה וגבורה שבתפארת ואילו מצטרפים עם אלו והם ביחד שלושה בנים. עוד בן בא מצירוף שתי הגבורות גבורה שבנצח וגבורה שבהוד, שאף הן צירוף שתי הוי' להיות בן.
יש לנו כאן שמונה הוויות שהן חיל גדול, שכן הן בגימטריא "ארבה" (ב"ן כפול ארבע)
המורכבות הזו יוצרת שאלות. שתי כוחות מתרוצצים ב"בן". האחד של חסדים שזו בחי' של קבלת שפע ורצון טוב. יחד עמו יש את הכח השני של הגבורות שהן מבטאים את צמצום ההשפעה, הפחד והרתיעה. מכאן באה השאלה. מהשאלה הראשונה מה העדות והחוקים שהיא באה אולי מצירוף חסד שבחסד וגבורה שבחסד. רוצים שפע אבל שואלים האם העדות והחוקים שהיו במצרים והיו טובים לשעתם אמורים גם להמשיך עמנו או דרך חוקים חדשים שיתאימו לתקופה חדשה של ארץ ישראל.
ועד השאלה הבאה מצירוף הגבורות גבורת הנצח וההוד הנמוכות יותר המולידות את הבן השואל מה העבודה הזאת לכם.
ובאמצע התם השואל מה זאת. התם כנגד יעקב איש תם, שהוא במידת התפארת והוא הבן הבא מן החסד שבתפארת והגבורה שבתפארת. מבקש הוא תורה והתפארת זו מתן תורה. בבבל מבקש הוא הלכות ובארץ ישראל מבקש סודות.
ואינו יודע לשאול שהוא בחסד שגבורה וגבורה שבגבורה. הצמצום גורם לו סיתום ואת פתח לו ותמלא את הכלי בשפע של תורה.
הגבורות הן מקור הריבוי והשפע הגדול. על כן קיבוץ כל הה' גבורות יוצר מציאות של ריבוי גדול. מכאן ה"ארבה" חיל הגדול וכל מיני החגבים שהם מרובים ומתרבים בשפע מיוחד.
זה הכלל הראשון "כל אשר לו כרעיים" ביטוי כללי לכל החגבים למיניהם.
אח"כ בא הפרט שהוא השמות הפרטיים של החגבים הטהורים (ויקרא י"א, כ"ב)
את הארבה… ואת הסלעם… ואת החרגל… ואת החגב…
הפרטים הם בחינת בנים. כל פרט הוא בן אחד המורכב משתי הווי"ות.
על כן יש את הכלל הבא אחריהם:
את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו.
למינו ולמינהו הם כללים המבטאים מורכבות של כל פרט.
כיון ש"הבנים" הארבה הסלעם החרגול והחגב הם שמות הוי'1, שהוא במידת התפארת, על כן הם נחשבים גם לאב2, ואת ה"הנולדים" מכל אחד מהם למינהו, אנו לומדים במידת "בנין אב" המשולבת עם מידת כלל ופרט וכלל בסוגייתנו.
1 ארבעה הנאכלים מאשר להם כרעיים מעל רגליהם לנתר בהם על הארץ, ולהם ארבעה סימנים, בודאי מבטאים את הארבעה שמות הוי' ב"ה אשר עליהם דרשו חכמים כנגד ארבע בנים דיברה תורה הנזכר לעיל.
2 בסוגיין ילפינן גם כלל ופרט וכלל וגם בנין אב, וביארו בתוד"ה אלו כללי כללות (ס"ה) שכיון שכאן יש בכל אחד מהחגבים כלל ופרט וכלל, שהרי הכלל השני כתוב בכל אחד לחוד את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו וגו', לכן צריך גם בנין אב משלשתן כדברי הגמ' והלימוד משולב מכלל ופרט וכלל ובנין אב. בהבנה פנימית כפי שנתבאר למעלה יובן שהפרט כאן הוא בעצם בחינת אב, שהוא בחינת "בן" המורכב משמות הוי' כמ"ש.