סנהדרין ק"י (ע"א) ועירובין ס"ג (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ הרמ"ע מפאנו.
סנהדרין ק"י (ע"א):
אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא (מלכים א א) ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם (דברים לב) עם חמת זוחלי עפר.
עירובין ס"ג (ע"א):
אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב לב) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו' על כן זחלתי וכתיב (דברים לב) עם חמת זוחלי עפר.
מלכות בית דוד היא בחינת מלכות.
המלכות נמשכת מכתר עליון ואף היא בחינה של "קבלה מרבו ורבו מרבו" שכל קיומה מכתר עליון היא נמשכת
כך היא לשון הרמ"ק בבארו דברי תיקו"ז "פתח אליהו" (שער ד' פרק ו'):
"כתר עילאה איהו כתר מלכות ועליה אתמר וכו' (תיקו"ז)
פירוש עתה בא לבאר בענין הכתר למה המלכות נקראת פה שהיא למעלה בראש נעוצה בקרקפתא שהוא הכתר, ולכן הראש נקרא כתר מלכות1, מפני ששניהן מיוחדים כתר מלכות בסוד מגיד מראשית אחרית, ראשית הוא הכתר ואחרית המלכות, והמשכתה ואצילותה מכתר עלאה.
על כן, כשם שלמדו על המורה הלכה בפני רבו שראוי להכישו נחש כמו שביארנו בעירובין ס"ג, כך גם הפוגע במלכות בית דוד. אף מלכות בית דוד יונקת מן הכתר העליון והחולק על מלכותו של דוד פוגע בקשר העליון הזה, והרי הוא אומר שהמלכות שייכת רק לארץ, ואין צורך ביניקה מן הכתר. מדמה הוא את המלכות ל"זוחלי עפר" במקום שתהיה בדמות אדם העומד על רגליו ושואף כלפי מעלה.
עושה הוא מעשה נחש ועל כן ראוי להכישו נחש.
1 ועי' מחשבות חרוץ אות כ':
ודוד הוא סוד הראש דקומת מלכות וזה סוד דוד בא עד הראש אשר ישתחווה שם לאלקים (שמואל ב' ט"ו, ל"ב)… ואצל דוד המלך עליו השלום הוא מסיטרא דטוב ואין טוב אלא תורה (ברכות ה') וזה שאמרו שם (במדרש) דהרואהו נזכר לתלמודו כי הוא יסוד תורה שבעל פה דמלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. שמתגלה בפה תעלומות שחידש בחכמה בינה ודעת שבו הנמשכים מהכתר שהוא ראש הכל וכתר מלכות.