יומא ה' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יומא ה' (ע"ב):
מילתא דכתיבא בהאי ענינא מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק יליף פתח פתח.
וברש"י:
פתח פתח – בצוואה כתיב (שמות כט) אל פתח אהל מועד [יתירא] וכן בעשייה, [בצוואה כתיב] תקריב [אל] פתח אהל מועד ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד, וכן בעשייה, ואת כל העדה הקהילו אל פתח אהל מועד, בשלו את הבשר פתח אהל מועד:
אמירת אורים ותומים נקראת גזירה.
מכל המילים והאותיות שבאורים ותומים בולטות אותיות ומצטרפות למילים, וזוהי הגזירה.
אף גזירה שוה היא מילה ה"בולטת" מכל הפרשה בהיותה שוה לחברתה שבפרשה אחרת.
נאמרה "גזירה" באורים ותומים יומא ע"ג (ע"ב):
ואף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת.
ונאמרה "גזירה" בגזירה שוה…
ראויה היא הצוואה – גזירה – לתת האורים אל החשן, להיות נלמדת בגזירה שוה.
גזירה שוה היא בתפארת. כלשון האר"י בגזירה שוה:
לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.
אף האורים ותומים בהיותם "משפט בני ישראל על לב אהרון" מיוחדים לתפארת.
אכן כהגדרת הרב:
תמצית האותיות הנשמתיות של כל ישראל מאירה באורים ותומים.
האותיות בחי' תושב"כ שאף היא בתפארת.
מילותיה של הגזירה השוה הן "פתח" "פתח", שנאמרו בפתח אהל מועד. מיוחד הוא הפתח שהוא הגבול בין הפנים והחוץ. ישראל נקהלים אל פתח אהל מועד ובתוכו מתקיימת עבודת אהל מועד, וקדושת אהל מועד.
גזירת האורים ותומים עושה את דרכה מן הפנים והקדש אל כל קהל עדת ישראל, הנמצאים בחוץ.
בעשיה נאמר "פתח" המחבר בין קדושת תוך האהל לבין קהל ישראל שבחוץ.
ונאמר פתח בצוואה, מה בעשיה מתבטא ה"פתח" באורים ותומים אף בצוואה מבטא ה"פתח" את נתינת האורים והתומים אל החשן.
1 תיקוני זוהר (י"ז ע"ב) "דִּין אִיהוּ גְבוּרָה. מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט".
2 פירוש הרמ"ק לספר יצירה פרק שני "ולענין שתי בחינות אלו אל המלכות עם הת"ת הם אצלינו פירוש אוזר ישראל בגבורה, כי ישראל הוא תפארת"
3 מגיד מישרים על פרשת וארא "איהו דקודשא בריך הוא אמר דברו על לב ירושלים דלב היינו תפארת, ועל לב היינו ההוא דאיהו על לב דהי"