יומא כ"ג (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יומא כ"ג (ע"ב):
מה תלמוד לומר ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה דברי רבי יהודה רבי דוסא אומר לרבות בגדי כהן גדול ביום הכפורים שכשירין לכהן הדיוט.
ברש"י ד"ה "רבי דוסא אומר":
להביא ארבעה בגדי לבן ששמש בהן כהן גדול ביום הכפורים שכשרין להדיוט כל השנה ואתיא ילבש ילבש מהתם, דלא תימא והניחם שם כתיב בהו, לומר שטעונין גניזה, דסבירא ליה לר' דוסא והניחם שם שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר, כדאמרינן בפרק קמא (יב, ב).
הגזירה השוה היא שכתוב בפרשת תרומת הדשן (ויקרא ו', ג'):
ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן.
וכתיב בפרשת "בזאת יבוא אהרון אל הקדש" (ויקרא ט"ז, ד'):
כתנת בד ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו.
וילפינן "ילבש" "ילבש" שכהן הדיוט יכול ללבוש את בגדי כהן גדול אשר נכנס עמהם לקדש הקדשים.
בספר קהילת יעקב כתב בערך בגדי כהונה:
בגדי כהונה גדולה ובגדי כהן הדיוט הם בחי' תפארת ועל כן דרשו חז"ל במס' מגילה "ואת יקר תפארת גדולתו" מלמד שלבש בגדי כהונה, הרי דרשו מתפארת בגדי כהונה גדולה.
וביאר שם באריכות מקור הדברים והבנתם.
ויש להוסיף על דבריו שהרי על בגדי כהונה נאמר:
ועשית בגדי קדש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת.
ואין ג"ש מתאימה יותר מללמוד "תפארת" "תפארת" (מגילה י"ב) שהרי גזירה שוה היא הנהגת התפארת. (עי' מש"כ על מגילה י"ב).
בהבנת הדברים, יש לומר שלבושי כהן, הם ממזגים את אור הכהונה שגדול הוא ואז יכול העולם לקבל אורו, ויכול הכהן לעבוד עבודתו.
ועי' מה שכתבנו במצוה ברה במצות בגדי כהונה (ל"ג, עמ' רמ"ו-רמ"ח) שאף הגר"א בביאורו לספרא דצניעותא (פ"א) באר הביטוי "לבושין דיקר אתקין ואחסין", וקשר אותו לשמונת הבגדים של כהן גדול:
וכל התיקונים דרך נקבים ושערות להתמעט ולהתצמצם האור שיצאו בדקות ובלבוש וזהו עיקר התיקון להתמעט האור שיוכלו התחתונים לקבל האור… ואמר באדרא רבא1 שם ומהאי דיקנא וכו' רצונו לומר שמנה בגדים, ונאמר "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת", ואמרו (מגילה י"ב) "כבוד מלכותו", מלמד שלבש (אחשורוש) בגדי כהונה, כתיב הכא "יקר תפארת גדולתו", וכתיב התם "לכבוד ולתפארת". מכל זה מוכח שתקוני דיקנא הן לבושין דיקר.
ביאור הדברים. כשיש למשפיע אור גדול להשפיע, לא יכול העולם לקבלו משום קטנות הכלים שיש בעולם שאינם יכולים להכיל אור גדול. על מנת שיופיע האור בדרך של תיקון ולא של תֹהו, מתלבש האור בלבושים, וממעיט את אורו באופן שיוכלו התחתונים לקבלו ולהתבסם מאורו. וזה ענין בגדי כהונה שהם לבושין דיקר.
הכהונה אמנם נמצאת בדרך סגולית אצל הכהנים מכח הבחירה האלוקית בהם, אלא שאין אור הכהונה יכול להופיע ולהתגלות בעולם. הדרך שיוכלו לעבוד את עבודת המקדש להאיר מאור כהונתם היא ללבוש את הבגדים המיוחדים שהם עושים את הכהונה לכח פועל בעולם, כך שיוכל העולם להנות מאורו.
רק כשבגדיהם עליהם כהונתם הפועלת בעולם חלה עליהם ויכולים הם לעבוד. כשאינם לבושים בבגדי כהונה אין כהונתם כח משפיע ומאיר, והרי הם כזרים מבחינת יכולת העולם להנות מאורם.
לאוד דברים אלה אולי תובן הגזירה השוה שמביא רש"י "ילבש" "ילבש" שלבושי כהן גדול שהשתמש בהם ביום הכיפורים ראויים לכהן הדיוט כל השנה. כיון שלבושי כהן הם בחינת תפארת ובאים למזג את אורו שנוכל לקבל מהם, על כן נלמדו בגזירה שוה.
1 לשון האדרא רבא (נשא קל"ב ע"ב): "ומהאי דיקנא (הנסתר, שלא נזכר בתורה ולא התגלה) נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא, דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא". תרגום: מאותו הזקן ירד לזקן הכהן הגדול שלמטה, זקן כהן גדול בשמונה תיקונין הוא נתקן, ועל כן יש שמונה בגדים לכהן גדול.