ראש השנה (ז' ע"א, ח' ע"ב, ט' ע"ב) – לימוד מגזירה שוה

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

ראש השנה דף ז' (ע"א):

תנו רבנן באחד בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת שקלים ויש אומרים אף לשכירות בתים לחדשים מנלן דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדות ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו וגו' וכתיב שמור את חדש האביב איזהו חדש שיש בו אביב הוי אומר זה ניסן וקרי ליה ראשון ואימא אייר בעינא אביב וליכא ואימא אדר בעינא רוב אביב וליכא מידי רוב אביב כתיב אלא אמר רב חסדא מהכא אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ איזהו חדש שיש בו אסיפה הוי אומר זה תשרי וקא קרי ליה שביעי ואימא מרחשון ומאי שביעי שביעי לאייר בעינא אסיף וליכא ואימא אלול ומאי שביעי שביעי לאדר בעינא רוב אסיף וליכא מידי רוב אסיף כתיב אלא אמר רבינא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי קבלה למדנו ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט רבה בר עולא אמר מהכא ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת רב כהנא אמר מהכא בארבעה לחדש התשיעי בכסלו רב אחא בר יעקב אמר מהכא ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון רב אשי אמר מהכא הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואיבעית אימא מהכא בחדש הראשון הוא חדש ניסן וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהאי דלמא מאי ראשון ראשון למילתיה ותנא דידן בשנים קמיירי בחדשים לא קמיירי.
ולעיבורין: לעיבורין מניסן מנינן והתניא אין מעברין השנה לפני ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר אמר רב נחמן בר יצחק מאי עיבורין הפסקת עיבורין דתנן הן העידו שמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים מאי טעמא דמאן דאמר עד הפורים כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא תליא מלתא וסברי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא ותנא דידן בהתחלה קמיירי בהפסקה לא קמיירי: ולתרומת שקלים: מנלן אמר רבי יאשיה אמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרי שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה ולגמור שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים ואין דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים.

בהמשך הגמ' בדף ח' (ע"ב):

ולשמיטין: מנלן דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה ולגמור שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים.

ובהמשך הגמ' בדף ט' (ע"ב):

ולנטיעה: מנלן דכתיב שלש שנים ערלים וכתיב ובשנה הרביעית ויליף שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה וליגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים.

מכל המקומות אנו למדים שהביטוי "שנה" מיוחד הוא לגזירה שוה.
האר"י כתב בהנהגת גזירה שוה זו לשונו:

לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין חסד לגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמור, אלא גזירה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.

אכן מצאנו ש"שנה" היא בתפארת והנהגתה היא הנהגת גזירה שוה.
כך לשון הראב"ד בפירושו לספר יצירה בענין עולם שנה נפש:

אלו שלש מלות עולם שנה ונפש יתפרשו בדרך כלל. עולם על בינה ומה שלמעלה הימנה כי הוא עולם עליון. שנה על תפארת כי בה י"ב הויו"ת ובה יהיה קבוע חדשים וזמנים. ונפש על המלכות כי בידה נפש כל חי.

ובספר קהילת יעקב הביא בשם הפרדס כאותה לשון שהביא הראב"ד ובמקום נוסף הביא מזהר בהעלותך (דף קנ"ב):

… אלא רזא עילאה היא חד שנה וחד חדש, מה בין האי להאי חדש דא סיהרא שנה דא שמשא דנהיר לסיהרא…

כידוע שהלבנה היא במלכות והשמש בתפארת.
אף השל"ה כתב בכמה מקומות שהשנה בתפארת.

אף שהשנה היא שנת החמה דהיינו בתפארת מכל מקום שרשו בבינה שהיא שרש ששה קצוות הכלולים מרחמים ודין שהם סוד י"ב ירחים.

השנה אחת היא אף כי יש בה עונות שונות וכוללת ימין ושמאל רחמים ודין קור וחום. השמש היא בחינת משפיע והיא הקובעת את ההנהגה המיוחדת לשנה שהיא הנהגת המיזוג שהיא הנהגת התפארת. (אף הביטוי "מזג האויר" לא דבר ריק הוא…).
השמש מיוחדת היא במיזוגה. אם היתה השמש קרובה יותר לכדור הארץ היתה שורפת אותו בחמימותה ואם היתה רחוקה יותר היה כדור הארץ קפוא. הנהגתה היא הנהגת ההכרעה המדוייקת והאיזון המדויק הממזג קור וחום חסד ודין.
הלימוד הראשון הוא קשור לחדש:

חדש והביא קרבן מתרומה חדשה.

ההתחדשות קשורה לחדשים ועל כן ראשיתה בניסן, שהוא ראשון לחודשי השנה. ניסן שהוא חדש האביב מיוחד הוא בהתחדשות. על כן תרומה חדשה מתאימה ללמוד מגזירה שוה "חדשי השנה" "חדשי השנה" ולא שנה סתם.

הלימוד השני הוא על ערלה וכן הלימוד על שמיטין, נוגע הוא למניין השנים ועל כן ראוי ללמוד אותו בגזירה שוה "שנה" "שנה" בשנה שאין עימה חדשים, שכן מניין השנים הוא הקובע, ולא תקופה מסויימת בתוך השנה כתרומת השקלים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן