ראש השנה (י"א ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
ראש השנה י"א (ע"ב):
בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב הכא "תקעו בחדש שופר" וכתיב התם "ביום ההוא יתקע בשופר גדול".
בכח השופר להפוך דין לרחמים. כך למדו חכמים במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט ד'):
ר' יהושע פתח (תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון… א"ר יאשיה כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם כמה סלפירגסי יש להם ואמרת אשרי העם יודעי תרועה אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים אימתי בחדש השביעי.
שופר מציין גם חירות. שחרור העבדים והקרקעות ביובל מצויין על ידי השופר (שבת קל"א ע"ב, ראש השנה ח' ע"ב):
כיון שהגיע יום הכפורים תקעו בית דין בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן.
וכתב הר"ן על ראש השנה שם:
לפי שעיקר שמו של יובל על שם שלוח עבדים הוא אי משום שופר דמקרי יובל וכו'.
הגאולה שהיא חזרת הכל למקומו ולמקורו באה לידי ביטוי בתקיעת שופר.
השופר הגדול של הגאולה מלמדנו בגזירה שוה על "תקעו בחודש שופר" שהוא שופר של ר"ה שאף הוא שופר של גאולה ובתשרי עתידין ליגאל.
יש בו, בשופר, ממידת התפארת ומהנהגת גזירה שוה. כחו להפוך דין לרחמים נודע משייכותו לשני הצדדים.
הבינה נמצאת מעל ו"ק התפארת, היא מקור כח התפארת להפוך דין לרחמים. הבינה היא מקום התשובה שאף היא מהפכת זדונות לזכויות. כח זה של הבינה ניתן לתפארת שהיא מצידה אמצעית בין חסד לדין.
מן הבינה ומכח הימנה מידה אמצעית בא כחה להפוך דין לרחמים.
הנהגת התפארת היא הנהגת גזירה שוה שהכל שוין בה. כחה בא מן הבינה שהיא בחינת יובל וחירות שהכל שווין בה עבדים ואדוניהם, מוכרי קרקעות וקוניהן.