ראש השנה (י"א ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
ראש השנה י"א (ע"ב):
בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים כתיב הכא "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" וכתיב התם "והסירותי מסבל שכמו"
וכתב רבינו חננאל:
בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים שנאמר בו ביוסף "הסירותי מסבל שכמו" ואוקימנא כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים וכתיב באבות "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" וגמר סבילה סבילה.
כבר למדנו לדעת שמיוחד הוא ראש השנה אשר בכוחו להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.
כך ראינו שאירע ליוסף הצדיק שביום ראש השנה נתהפך דינו לרחמים ויצא מבית האסורים למלוך. צורת כניסת ישראל למצרים יש בה סימן לצורה בה יצאו, ובתהליך ירידת ישראל למצרים נזרעו הזרעים ליציאתם לחירות.
כך, למשל, נאמר בירושלמי על משנת ערבי פסחים:
ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין
ארבע כוסות כנגד ארבע כוסות של פרעה וכוס פרעה בידי ואשחט הכוס על ידי פרעה וכו'.
וכתב שם המאירי על ארבע הכוסות של שר המשקים:
שעניינם היה סיבה לגאולת מצרים.
אם כוסות שר המשקים סיבה לגאולה בוודאי ובוודאי שיציאת יוסף מבית האסורים היא סיבה לגאולת מצרים.
כשם שיציאת יוסף היא התהפכות הדין לרחמים וראויה להיות בראש השנה כך ראויה היא ללמד במידת גזירה שוה, על יציאת ישראל ממצרים, במיוחד על השלב הראשון, המתבטא בלשון ראשונה של גאולה "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" שהיא המהפך מעבדות לחרות.
מידה זו של היפוך דין לרחמים היא מידת התפארת שהנהגתה היא הנהגת גזירה שוה כדברי האר"י1.
1 לשון האר"י:"לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".