תענית ב' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
תענית ב' (ע"א):
תנא מאימתי מזכירין גבורות גשמים וליתני מאימתי מזכירין על הגשמים מאי גבורות גשמים אמר רבי יוחנן מפני שיורדין בגבורה שנאמר "עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר" וכתיב "הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות" מאי משמע אמר רבה בר שילא אתיא חקר חקר מברייתו של עולם כתיב הכא "עשה גדלות עד אין חקר" וכתיב התם "הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו" וכתיב "מכין הרים בכחו נאזר בגבורה".
כתבו המפרשים שהגירסא המדוייקת היא "עשה גדולות ואין חקר" שהוא פסוק בפרק ה' באיוב שהמשכו "הנותן מטר על פני ארץ".
יש לשאול על לשון הגמרא שאומרת "אתיא חקר חקר", לכאורה ראוי היה לומר: אתיא "אין חקר" "אין חקר".
נראה לומר על פי מה שאמרו במדרש בראשית רבה (סוף פרשת נח):
כל מקום שנאמר אין הוה לה.
"אין" אינו רק שלילה כי אם ביטוי לאינסוף שהוא המציאות העליונה שאנו יכולים לדעת עליה אף כי לא יכולים להשיגה.
מציאות עליונה זו היא מקור ה"יש" בחינת "יש מאין" וכל מקום שנאמר "אין" הרי הוא מקור למציאות של "יש".
המציאות האין סופית ה"אין חקר" היא התפשטות אינסופית שאינה מניחה מקום לעולם עם בחירה ועם תהליכים של תיקון. האינסוף צמצם עצמו על מנת שיהיה מקום בו יברא העולם, ובו עולם חסד יבנה.
העולם הוא ממזג בעצמותו דין וחסד. צמצום ושפע.
זו הגבורה שנתגלתה בבריאת העולם, "נאזר בגבורה" יחד עם הופעת "עולם חסד יבנה".
אף הגשמים מבטאים בחינה זו של התמזגות החסד והדין, הימין והשמאל.
כך מתבאר מכמה לשונות חכמים:
שמאלא נטיל מימינא תדיר בקדמיתא, ולבתר איהו אתער לגבי נוקבא, ובתר קריבת ליה ימינא לגביה ואתדבקת ביה. מים אינון מימינא ואיהו חדוה, מיד יהיב לשמאלא, ואתדבקו ביה אינון מים וחדאן ליה, ובתר אתכליל איהו לימינא… מיא מימינא נטיל לון שמאלא, ובגין כך מיא לא אשתכחו אלא מסטרא דשמאלא, כיון דנטילו מיא לגביה, הא אתערו לגבי נוקבא באינון מים, ועל דא גבורות גשמים תנינן, ובגין כך והשלחן תתן על צלע צפון. (זהר ח"ב קנ"ד ע"ב).
ותלמידי הרב ז"ל תירץ שהחסד הוא בכלי הגבורה, ועל כן המים שהן חסד יורדים בגבורה על כלי הגבורה שבו גנוז החסד (קהילת יעקב ערך "חסד").
… דהצינורות הם הדברים המצמצמים ההשפעה כדי שיוכל המקבל לקבל… שמורידין במדה, כי שורש המים מבחינת חסד שהוא התפשטות בלי מדה, אך הירידה לעולם הוא במדה וצמצום, ובזה יובן על מה שנקראו גבורות גשמים הלא מים הוא בחינת חסד, גם גשם הוא שביל יסוד אבא מקור החסד, אך הכוונה שהכלי שבו יורדין לעולם הוא כלי הגבורה הבא מבוצינא דקרדינותא שורש הדין הנותנת גבול וצמצום לכל הדברים, וזה שאמרו רז"ל (תענית ב'.) אמאי קרי להו גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה, דקשה להו אמאי קרי להו גבורה שהן חסד רק שיורדין בגבורה, רצה לומר בכלי וצינור שהוא מבחינת גבורה (קהילת יעקב ערך קול).
וגם ריבוי גשמים נקרא רוב טובה שאין יכול לקבל רוב הטובה כמו שאמר חוני המעגל בתענית (כג.) ואף על פי שנקרא גבורות גשמים שיורדין בגבורה ועל כן מזכירין בברכת גבורות. עיקרה מים שהוא חסדים ומכל מקום יש בו גבורות גם כן… וזה מצד ירידתן שמזה נמשך להגשמים גבורות, דההורדה הוא בגבורה שהוא מצמצמת החסדים שלא יתפשטו ביותר. וכמו שאמרו דכל טפה בפני עצמה דאם לא כן שוטפין העולם. ובמבול נתפשטו יותר מדאי שלא היה כח השמאל המצמצם ועל ידי זה נשטפו. (פרי צדיק קונטרס עמלה של תורה – אות ה).
אשר כל הטוב והאושר האמיתי אינו רק בהתמזגות הדין בתוך החסד להתמתק בסוד הרחמים, וחסד לבד בלתי התערבות הדין בתוכו אינו על צד השלימות כי אין כל בריה יכולה לסבלו לתוקף אורו ולכן הגשמים שהוא בחינת כל הטוב והברכה לעולם צריך שימשך משני הבחינות להמתיק הדין בחסד להעשות בסוד הרחמים (באר מים חיים פרשת בראשית אות ב').
המיזוג של חסד ודין הוא בתפארת והיא הנהגת מידת גזירה שוה.
על כן אין לך מידה ראויה יותר מגזירה שוה ללמוד על גבורות גשמים.
ואין מילה ראויה יותר מ"חקר" הבא מ"אין חקר" להיות נלמדת בגזירה שוה שהיא הנהגה הממזגת את ה"אין" וה"יש" למציאות אחת של עולם, ושל שפע הגשמים שבתוכו.