ספרי ראה (פ"ה) ופסחים ק"ט (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
ספרי ראה (פ"ה):
ושמחת לפני ה' אלהיך. פסחים קט נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן דברים כג שמחה מה שמח' האמור' להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים: אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך. חביב חביב קודם. חגיגה ו ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצוות נוהגות ברגל ואלו הם חגיגה וראייה ושמחה. יש בראייה מה שאין כן בשמחה ויש בחגיגה מה שאין כן בשתיהם ויש בשמחה מה שאין בשתיהם. ראייה כלה לגבוה מה שאין כן בשתיהם חגיגה נוהגת לפני הדבר ולאחר הדבר מה שאין כן בשתיהם. שמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין כן בשתיהם הא יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו הוצרך הכתוב לומר את כולם:
פסחים ק"ט (ע"א):
תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגך במה משמחם ביין רבי יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים במאי תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש
ושמחת ושמחת – ג"ש הכרעה ומיזוג חסד ודין
כך היא השמחה התפשטות החסד והגבלת הדין. אין שמחה אלא בבשר.
בזמן שביהמ"ק קיים השמחה באכילה לפני ה'.
וכן שמחת יו"ט דווקא "ולא באשתך".
יש דרך להופעת השמחה. וזה ג"ש שיש צורה מסויימת לשמחה.
לרבות כל מיני שמחות לשמחה – ריבוי ושמחה בכל דבר המשמח.
מאידך יש הגבלה. בזמן ביהמ"ק אין שמחה אלא בבשר
ושמחת בחגך ולא באשתך
זה ג"ש הממצעת ומכרעת בין חסד לדין. יש שמחה ויש לה גבולות.
בביהמ"ק לפני ה' – אתה במקום שכינה וקובעים לך מה משמח.
יום טוב אף היא סיבה לשמחה אלא שצריכה להיות שמחת יו"ט.
מכאן לשון הברייתא "כיצד" ובמה משמחין שחז"ל קובעים גבולות וצריכים לשמחה.
לכן כתב הרמב"ם "השמחה האמורה ברגלים" – שיש הגבלה דווקא ברגלים.
ומכאן למד שלא הוללות ויש מגמה לשמחה לקרבת אלוקים "לפני ה'".
להגביל השמחה, ולומר שאין בה הוללות אלא שמחת מצוה. זו שמחה עם גבולות ועם מטרה להיות "לפני ה'".