תענית כ' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

¹ זה לשון שערי אורה (שער ח' ספירה שישית): "אבל שם ה' יתברך שהוא קו אמצעי נקרא תפארת".
ובספר הפרדס לרמ"ק (שער כ"ג פ"ו): "כבר התבאר שם בן ד' (אותיות) הוא תפארת".
ובספר התניא (אג' קודש פ' י"ב): "מדת הרחמים הנקראת בשם תפארת בדברי חכמי האמת לפי שהיא כלולה מב' גוונין לובן ואודם המרמזים לחסד וגבורה ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת".
² כך לשון הזהר וביאור אור החמה במדבר פרשת בלק דף קפ"ה:
"תא חזי, בשעתא דחריבו ישראל קרתא דסיחון, כרוזא אתעבר במלכו דשמיא, אתכנשו גברין שלטנין על שאר עמין, ותחמון מלכו דאמוראה היך אתחרב:
בההיא שעתא, כל אינון שלטנין דהוו ממנין על שבע עממין אתכנשו, ובעו לאהדרא מלכו ליושנה, כיון דחמו תוקפא דמשה אהדרו לאחורא, הדא הוא דכתיב (במדבר כא כז) על כן יאמרו המושלים באו חשבון, אינון שלטונין ממנן עלייהו דאתכנשו, והוו אמרי באו חשבון, מאן הוא דין דחריב לה, תבנה ותכונן כבקדמיתא, ותהדר מלכו ליושנה:
כד חמו גבורתא דמשה, ושלהובא דמלכו, אמרו כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון, כיון דכתיב מחשבון, אמאי מקרית סיחון, דהא קרית סיחון חשבון הוה, דכתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי:
אלא שלהובא דמלכא שמיא נפק, וחריב כלא, בשעתא דאינון אמרין תבנה ותכונן עיר סיחון סתם, ולא אמרו חשבון, דחשיבו דבגין כך יתבני למותבא דאמוראה, כדין אתיבו ואמרו לא יכילנא, מאי טעמא, בגין דכל ארחין ושבילין אסתתמו, בתוקפא דרב עלאה דלהון, אי נהדר ונימא ונדכר חשבון דתבנה, הא אש יצאה מחשבון, אי נהדר ונימא (סתם) קרית סיחון, הא להבה יצאה מקרית סיחון, ודאי כיון דההיא שלהובא דאשא שריא תמן עלה, לית מאן דיכיל לה לאהדרא לה ליושנה, דהא מכל סטרין לית לן רשו".
וביאר בספר אור החמה:
"משה רבינו ע"ד בכח זכותו הכניע ושבר האומות למטה ושריהם למעלה ולא היה אפשר לכבשה על ידי יהושע שהוא פני לבנה אלא על ידי מרע"ה פני חמה, והיינו דקאמר "תוקפא דמשה" שכל מה שהוא מבטל שוב אין הקליפות חוזרות לקדמותם ולכן כאשר השרים העליונים רצו להחזיר כח השרים ההם לקדמותם לא יכלו, מפני שהביטול הקליפות שהוא מכח הלבנה, מתבטלות וחוזרות… ולכן נשארו ז' עממין בארץ ישראל… אמנם מידת התפארת רחוקה מהם מאד וכשהוא מבטלם שוב אינן שבים לקדמותם…
וזה רמז באומרו "שלהובא דמלכו שמיא נפק וחריב כולא" נודע מלכות שמיא – מלכות שהיא נקשרת בתפארת והתפשטות דיניה שלהבת להעביר החיצונים".
³ עוד י"ל ש"אחל" בגימטריא ל"ט מידת התפארת המהפכת דין לרחמים וממתקת היא ההופכת ל"ט לט"ל של ברכה והופך "אחל" לשון חולין לקדש ורחמים.