מועד קטן ד' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
מועד קטן ד' (ע"א):
ורבי יוחנן אמר רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו מאי טעמא גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין מתקיף לה רב אשי מאן דאמר הלכתא אתיא גזרה שוה עקרה הלכתא ומאן דאמר קרא אתיא גזרה שוה עקרה קרא אלא אמר רב אשי רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך המים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא.
נראה שדברי ר' יוחנן מיוסדים על העיקרון שקבע הרמב"ם שב"ד שלמד במידה שהתורה נדרשת הלכה כפי שנראה בעיניו, יכול ב"ד הבא אחריו לבטלה אם נראה בעיניו שההלכה אינה מתאימה לדורו שנאמר "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" – אין לך אלא שופט שבדורך. עי' פ"ב מהלכות ממרים ה"א.
בשבת ברורה החלוקה בין ששת ימי המעשה לבין השבת האסורה במלאכות. ששת הימים הם כנגד שש ספירות הבנין והם ימי המעשה והיום השביעי כנגד ספירת המלכות בה יש שביתה ממעשה. על כן מחולקים הם ששת הימים מיום השביעי ורק השבת אסורה אבל לפניה ולאחריה מותרין.
הגזירה השוה מלמדת שגם ששת השנים בשנות השמיטה, הם כנגד ששת ספירות הבנין והשנה השביעית כנגד ספירת המלכות ולכן אף בה יש שביתה, ואף היא לפניה ולאחריה מותרין.
גזירה שוה היא בהנהגת התפארת, שהיא בנויה מששת ספירות הבנין. יש כאן "גזירה" שוה דהינו ששת הימים גזורים וחתוכים מיום השביעי והם בהנהגה שונה וכן ששת השנים גזורות וחתוכות מן השנה השביעית והיא אסורה ולפניה ולאחריה מותרין.
גזירה שוה "שבת" "שבת" מגלה את הדבר הפשוט שיש קשר בין שבת הארץ לשבת בראשית, ושתיהן נובעות ממקור אחד המלמד על מבנה של שש והנקודה השביעית. כלל אחד יש לשתי שבתות הללו. אכן, גם במסכת שבת וגם במסכת שביעית הפרק השביעי נקרא כלל גדול.
הגזירה השוה בין שבת לשביעית מובנת ומתחזקת עם הידיעה שגזירה שוה היא בתפארת ואף ששת הימים והשנים, הם בתפארת.