חגיגה ט' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
חגיגה ט' (ע"א):
משנה מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רבי שמעון בן מנסייא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אם תאמר בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן רבי שמעון בן יוחאי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות ואיזה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה:
גמרא מנהני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעית של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג מה להלן לתשלומין אף כאן לתשלומין מופנה דאי לאו מופנה איכא למיפרך מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו תאמר בשמיני של חג שחלוק משלפניו לאיי אפנויי מופנה מכדי מאי עצרת עצור בעשיית מלאכה הכתיב לא תעשה מלאכה עצרת דכתב רחמנא למה לי אלא שמע מינה לאפנויי.
כבר ביארנו (ג"ש שם שם על מרים שמתה בנשיקה) שיש להבין את ענין ג"ש מופנה, כשבמשמעות הרגילה המילה מיותרת, משמע שיש משמעות נוספת למילה.
אף כאן יש לומר שהמשמעות הפשוטה של "עצרת" היא "עצור בעשיית מלאכה" וכיון שבמשמעות זו המילה מיותרת שכן נאמר במפורש "לא תעשה מלאכה" יש לחפש משמעות אחרת שיש ללומדה בג"ש.
המשמעות הנוספת היא לתשלומין. שביעי של פסח הוא חלק מהימים שלפניו ואינו מועד בפני עצמו. מבינה הגמ' שזו משמעות המילה עצרת, דהיינו שכל הימים כאחד המה ולא חלוקים זה מזה, ולכן יש בהם תשלומין למי שלא הקריב קרבנות חג. מכאן נלמד שאף "עצרת" שנאמר בסוכות ביום השמיני מלמדת שכל הימים כאחד המה וכולם ראויים לתשלומין.
משמעות המילה עצרת היא אסיפה. בלימוד בסוגיין היינו שכל הימים "נאספים" יחדיו לחג אחד ולכן כל הימים, כולל שביעי בפסח ושמיני בחג, ראויים לתשלומין.
הלימוד שכל הימים שוין לתשלומין שייך במיוחד לגזירה שוה שיש לה כח ההשוי'ה.
ספירת התפארת שהיא מבטאת הנהגת גזירה שוה, מחברת ומשוה כל שש ספירותיה ומחברת אליהן גם את ספירת המלכות השביעית.
בגזירה שוה אנו לומדים שאף יום שמיני עצרת קשור לאסיפת כל הימים כאחד. התפארת מחברת אליה את ספירת המלכות אשר תחתיה ואת ספירת הבינה אשר עליה.
תכונת החיבור אשר לתפארת היא הבאה לביטוי בלימוד זה.