יבמות ג' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
יבמות ג' (ע"א):
בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה.
המילה "הנה" מבטאת את המציאות של בתו מאנוסתו ואת איסור עריות.
ידועים דברי הגר"א על מילת "הן" המורכבת משתי אותיות שאין להם בת זוג.
זו לשונו ב"דברי אליהו" על מסכת שבת (ל"א):
לפי שאות ה' אין לה בן זוג באותיות אחדים: א"ט, ב"ח, ג"ז, ד"ו כולם עשרה, וה' אין לה בן זוג, וכן נון בעשרות אין לו בן זוג: י"צ, כ"פ, ל"ע, מ"ס, כולם מאה, אבל הנון אין לו בן זוג במאות.
אף בתו מאנוסתו היא בת מיחידים שאינם בני זוג וכן כל העריות הם בחינת "הנה" שהן אותיות בלא בן ובת זוג. המילה הנה מבטאת שני יחידים (באותיות האחדים) שאין להם בני זוג לפי שיש בה פעמיים "ה'"
המילה "זימה" אף היא מבטאת את איסור עריות. עניינה של זימה היא מחשבת חטא, בבחינת "כאשר זמם". אדם קשור לבתו בקשר נפשי ורוחני. קשר זה אינו סוג של קשר המוביל ל"בשר אחד" ולקשר של אישות. מי שבא על בתו מבטא שמחשבתו מחשבת זמה היא. במקום לרומם קשר זה למציאות רוחנית נשמתית הוא מוריד אותו לשאול תחתית, ועושה ממנו זמה.
שריפה מבטאת שריפת נשמה וגוף קיים. שכן הפגיעה היא פגיעה במזימה ובמחשבה. פגיעת הגוף היא תוצאה של קשר שראשית בנייתו הפנימית היא מקולקלת ועל כן ראויה נשמתו לישרף.