כתובות כ"ט (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
כתובות כ"ט (ע"ב):
וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב פפא ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה דתניא כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה.
וברש"י ד"ה "מיבעי ליה לג"ש":
"בתולה" דכתיב גבי מפתה מיבעי ליה לג"ש "בתולה" "בתולה" לג"ש מה כסף האמור באונס חמשים אף מפתה חמשים ומה מפתה שקלים דכתיב ביה ישקול אף חמשים של אונס שקלים קאמר.
כתובות ל"ח (ע"א):
מה ת"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש לו ולדון הימנו ג"ש נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר להלן אשר לא אורשה מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים.
שתי פרשיות יש בתורה העוסקות בשוכב עם נערה בתולה אשר לא אורשה.
האחת בשמות העוסקת במפתה והשניה בדברים העוסקת באונס.
בשתי הפרשיות יש התייחסות "סלחנית" לאיש. בשתיהן זו דרך לשאת אותה לאשה ובשתיהן העונש הוא בתשלום דמי הבתולים.
בשמות (משפטים כ"ב ט"ו-ט"ז) אחר דין שואל "וכי ישאל איש מעם רעהו…" נאמר:
וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב עמה מהר ימהרנה לו לאשה.
אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת.
ובדברים (כי תצא כ"ג, כ"ח-כ"ט) אחר דיני מוציא שם רע ואשת איש ונערה המאורסה נאמר:
כי ימצא איש נער בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו.
ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו.
הביטוי המשותף בשתי הפרשיות "בתולה אשר לא אורסה" נדרש על ידי חכמים בגזירה שוה.
יש שדרשו "בתולה" "בתולה" ויש שדרשו "אשר לא אורסה" "אשר לא אורסה".
הלימוד בגזירה שוה משלים את האוירה הסלחנית של הפרשיות. הנהגת מידת גזירה שוה היא ב"תפארת" שהיא מידה ממזגת וממתקת את הדין.
אף כאן יש מיתוק הדין הבא לידי ביטוי בנישואין של האונס והמפתה, ובתשלום דמי בתולים במקום ענש גוף שראוי לענוש את המענה בת ישראל או את המפתה.
אכן בזהר הקדוש מצאנו שפרשה זו נדרשת בצורה מפתיעה המפליאה את הלומד. דרשת רעיא מהימנא, מלמדת שבעומק פרשת אונס ומפתה אפשר למצוא א שרשה של הפרשה המחבר אותנו למדת הרחמים. נתבונן בכמה מילים בלשון הזהר הקדוש (ח"ג דף רע"ז):
רבנן וכל מארי מתיבתא, "איש", אלין ישראל מסטרא דקודשא בריך הוא, "ותפשה" בקשורא דתפילין, "ותפשה" בכנפי מצוה… ונתן לאבי הנערה חמשים כסף, כ"ה כ"ה אתוון דיחודא…
"כי ימצא איש נערה בתולה", בתולת ישראל, דאתמר בה (עמוס ה ב) "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", (הושע ב טז) "הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר", ולבתר אפתח לון חמשין תרעין דחירו, דאינון חמשין תרעין דרחמי, מסטרא דאברהם אבוהון, והאי איהו "ונתן לאבי הנערה חמשים כסף", וכסף מדרגא דחסד, דרגא דאברהם…
מן הזהר למדנו שאין לאונס בחינה של דין קשה. גם במפתה משתמש הזהר בביטוי "רחמי" ו"דרגא בחסד".
ועי' מש"כ בדברי הפלא של הזהר ב"מיטב הארץ" (עמ' 13-18) ובשיחה לפרשת משפטים תשס"ב.
נראה שהמשותף לשתי הפרשיות הוא שיש בהן דרך לשאת אישה שלא במסלול הרגיל של שידוכין, אירוסין ונישואין.
פעמים, כך נראה, יש קשר פנימי בין האיש לבתולה, הגורם לדלג על השלבים המסודרים והנצרכים לקשר.
פעמים שהמציאות החזקה של הקשר היא מתחילה את התהליך. מהסוף להתחלה.
השווי העמוק בין האיש לבתולה צף ועולה וכופה הר כגיגית את המציאות על האנשים.
הביטוי "בתולה", מבטא את הפגיעה בבתולים וממנו נגזרת חובת התשלום של דמי בתולים.
בעומק מבטא ביטוי זה שלמות רוחנית וכריתת ברית.
על כן דרשו חכמים שהבתולה היא "בתולת ישראל" הקשורה בקשר של ברית עם קוב"ה.
מכאן באה הנהגת הרחמים המלווה פרשיות אלה.
הביטוי "אשר לא אורסה" מבטא את הדילוג על השלבים המסודרים של קנין אישה לבעלה. פעמים שהדילוג הוא חיוני, והסדר הרגיל עלול לקלקל את השורה1.
1 עי' שו"ת יביע אומר המובא בשיעורים במיטב הארץ (עמ' 16-17):
(ח"ג אבן העזר, סי' י"ח): "מתוך טענות האשה: בהיותי בגיל שתים עשרה שנה בערך ביקש אבי לתת אותי לאשה לבן אחיו משה יצחק (הנ"ל). כשנודע לי על כך ברחתי מבית אבי וגרתי אצל אחי משה הדר בעיר אחרת בתימן, שם שהיתי כשנתיים ימים. לאחר מכן הוזמנתי אני ואחי אל חתונת אחינו הצעיר. לאחר בואי אל החתונה, ובעוד שהחתן והכלה עומדים תחת החופה, הכריחוני אבי ואחי על ידי איומים להכנס לחופה עם משה יצחק למרות רצוני, ובהיות שטענתי אז שיש לי וסת, ולא טבלתי לחופה, לא נמסרו הקידושין לידי, אולם אבי קיבל את הקידושין. לאחר החופה גרנו כשבועיים ימים אצל אבי, וחיינו חיי אישות רק פעם אחת, אולם הואיל ובזמן הקצר הזה הספיק בעלי להפלות את מכותי, והתנהג עמי באכזריות וקשיחות לב, נמאס בעיני…"
ובהמשך (שם סי' כ' ס"ק כ"ד): "מכל מקום נראה דשאני הכא שבערי תימן היה מנהג נפוץ לקדש את בנותיהם בגיל צעיר למדי (וע' תוס' קידושין מ"א), ורובם אינם חוששים כל כך להסכמת ורצון הבת, ואפילו אם לא תרצה להנשא אל האיש שבחרו לה הוריה, חזון נפרץ הוא להכריחה להנשא בעל כרחה ואפילו בכח גדול וביד חזקה. וכמו שנוכחנו בזה בכמה עובדות שבאו בבית דיננו".