סוטה ל"ג (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
סוטה ל"ג (ע"א):
ולוים גופייהו מנלן אתיא קול קול ממשה כתיב הכא קול רם וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.
וברש"י:
יעננו בקול – במתן תורה ובלשון הקודש ניתנה.
הלימוד בגזירה שוה מלמדנו שאף מעמד הלויים שהוא מעמד הברכות והקללות הרי הוא כמתן תורה וקול ה' שבמתן תורה ממשיך דרך קול הלווים שמשביעין ישראל על התורה.
גם המילה קול קשורה לתורה. קול כמו תורה הוא במידת התפארת, שהיא מידת גזירה שוה.
אמנם רבי יהודה לא יליף "קול" "קול", ללמוד שהלויים ענו בלשון הקדש והוא לומד את הלוים מחליצה.
אפשר שלדעתו "קול" הוא ביטוי עליון יותר מדיבור ומלשון. על כן למד מביטוי של דיבור ולשון והוא לשון "וענתה" "וענו".