סוטה מ"ו (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
סוטה מ"ו (ע"ב):
ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה: מאי טעמא גמר עריפה עריפה מחטאת העוף.
ופרש"י (סנהדרין נ"ב ע"ב):
ממול עורף – מאחרי הפנים, דכתיב (דברים כא) וערפו לשון עורף מול הרואה את העורף, דהיינו אחורי צואר שרואין את העורף, ועורף הוא קטרי"ל שכנגד הפנים דכתיב (ירמיה לב) ויפנו אלי עורף ולא פנים.
נראה שעריפת עגלה ומליקת העוף מקורם בהנהגת "אחור".
עגלה ערופה באה על "לא נודע מי הכהו". זו בחי' עורף ואחור. עי' בלשון הזהב של הרמ"ע מפאנו (מאמר מעיין גנים חלק ג' סדר של פסח):
ופרעה מעקרא כפר בהשגחה הפרטית ואמר לא ידעתי את ה' דא זעיר כחש בו בסוד הדעת. ובאומרו לא ידעתי פנה אליו עורף שהוא באחורי הדעת ממש כי שם אחיזתו באנדרטי של מלכיות והרמז מלך מצרים שהוא בגימ' דעת כאשר נחשב עמו ד' אותיות פרעה והטעם לפי שלא הוצרך כור הברזל רק לברור הנשמות הקדושות שנפגמו בדורות הקודמים והן אמנם מושרשות בדעת העליון ששם החסדים והגבורות. ובהם תלוי הזיווג לאצילות. ומשה השקול מכלם הוא מבחינה זאת כמבואר במקומו.
מדבריו למדנו שבחינת "לא נודע" היא בחינת ערף ואחור.
אף החטאים עליהם באה חטאת העוף שהיא במליקה קשורים להעלם ושכחה.
בשבועת העדות העד שידע עדות ולא הגיד אותה בבית דין ואמר לא ידעתי עדות הרי שהוא מונע הידיעה מבית הדין וחייב חטאת העוף.
או נפש אשר תגע בכל דבר טמא… ונעלם ממנו והוא ידע ואשם. (ויקרא ה', ב'-ה')
ורש"י:
ונעלם – ולא ידע ששכח הטומאה
על כל אלה נאמר (שם, ז'-ח'):
ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה לידוד אחד לחטאת ואחד לעלה… והקריב את אשר לחטאת ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו…
השכחה אף היא בהנהגת "אחור" בדומה ל"לא נודע" עי' בשער הכללים פרק י"א:
והנה החוטא הזה גרם פגם גם באחוריים של השמות הנ"ל שהורידן למטה לכן גם בהם צריך תיקון והם קפ"ד ותקמ"ד גימ' תשכ"ח. וזהו זכו"ר אל תשכ"ח כי הזכירה היא מהפנים והשכחה היא מהאחורים.
המליקה והעריפה הם מהערף שהוא בחי' "אחור" שהוא מקור החטא המיוחד לבחי' "לא נודע" ו"נעלם".
המליקה והעריפה הם תיקון לחטאים מיוחדים אלה. מעלים את הערף לשרשו.
על כן למדו שעריפת עגלה היינו מן העורף מחטאת העוף, שכן אף ענין עגלה ערופה הוא כפרה והעגלה נושאת על גבה החטא הנורא של רציחה וכמו שביארנו לעיל בג"ש "עול" "עול".
בעריפת העגלה על ידי הזקנים האומרים פרשת עגלה ערופה בלשון הקדש1 שהוא לשון של פנים. זקני ישראל מהסנהדרין היושבים בלשכת הגזית הבאים אל המקום ומודדין אל העיר הקרובה אף הם מחברים את המציאות המקולקלת אל שרש החיים אשר בבית חיינו.
ובמליקה הכהן איש החסד המולק בצפורניו את הערף מערפו, מחברו אל שרש החיים ואל הקדש.
הבנה זו של עגלה ערופה מבארת את הענין המיוחד של יעקב ויוסף לעסוק דווקא בפרשת עגלה ערופה, לפני צאת יוסף לשליחותו. זו הכנה לגלות מצרים.
עגלה היא בחי' מצרים כמו שנאמר "עגלה יפה פיה" על מצרים, וערופה אותיות פרעה. פרעה אף הוא אמר "לא ידעתי את ה'". פרשת עגלה ערופה היא תיקון הדין והאחור והעורף בשרשם.
על כן ראויה עגלה ערופה להיות נלמדת בגזירה שוה, דווקא על מקום העריפה שהוא בעורף, שכן גזירה שוה ממתיקה הדינים בשרשם כמו שהתבאר במבוא.
1 לשון הקדש פנים לעומת תרגום שהוא בגימ' תרדמה שזו בחי' אחור.